המזמור ערוך בצורה של 'לשון נופל על לשון' מהו המסר הרעיוני שהמשורר בא להעביר בכך? ומה מיוחד במזמורנו לעומת מזמורים אחרים בהם מבקש המשורר להינצל מהאויבים?
המזמור נחלק לשלושה חלקים מלבד הכותרת (א): בחלק הראשון (ב-ג) המשורר פונה לה' ומבקש שישמור עליו מהרשעים; בחלק השני (ד-ז) מתוארים מעשי הרשעים; ובחלק השלישי (ח-יא) מתוארת הושעת ה' והשלכותיה.
בניגוד למזמורים אחרים שתיארו את האויבים כרודפים אחרי הצדיק (למשל מזמורים ז'; ל"א; נ"ד ועוד רבים אחרים) כאן אין תיאור של הרשע שרודף דווקא אחרי הצדיק. למעשה הבקשה האישית של המשורר היא רק בפתיחת המזמור ("קולי בשיחי... תצר חיי... תסתירני"; ב-ג), כך שהמזמור כולו כתוב בצורה כללית ללא התייחסות לצרה אישית של המשורר דווקא.
המזמור ערוך בצורה של לשון נופל על לשון, כך שכל חלק מתכתב עם החלק הקודם לו: "תסתירני" (ג) – "לירת במסתרים תם" (ה); "מסוד מרעים" (ג) – "דבר רע" (ו); "כחרב לשונם" (ד) – "עלימו לשונם" (ט); "דרכו חצם" (ד) – "חץ פתאום היו מכותם" (ח); "ולא ייראו" (ה) – "וייראו כל אדם" (י); "יחזקו למו" (ו) – "ויכשילוהו עלימו" (ט); "מי יראה" (ו) – "כל ראה בם" (ט). כל אלו מלמדים על עונש שיבוא מידה כנגד מידה: אם הרשעים "דרכו חצם" (ד) אז "וירם א-להים חץ פתאום" (ח), ויעויין עוד בפירוש אבן עזרא ודעת מקרא בסיכום המזמור.