מטרת שליחות משה

בפתיחת מעמד הסנה נאמר "ויאמר ה': ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים … וארד להצילו מארץ מצרים, ולהעלותו … אל ארץ טובה ורחבה." (שמות ג, ז-ח). מפסוקים אלה נראה שה' מחליט לפעול בעצמו, ללא הזדקקות לשליח אנושי. ואכן, לכאורה, ה' יכול בעצמו לגאול את עם ישראל (כפי שקרה במכת בכורות), או לנקוט דרך של הנהגה נסתרת לגמרי, ולהשפיע בדרכים עקיפות על המציאות. שליחתו של משה אל פרעה, שמבטאת מאבק כוחות גלוי בין פרעה למשה (ובעצם בין פרעה לקדוש ברוך הוא) היא דרך פעולה נדירה ולא מובנת מאליה.

אם כך, מה הוביל לשינוי הזה במדיניות הקדוש ברוך הוא?

מיד לאחר מכן, בפסוקים ט-י נאמר "ועתה, הנה צעקת בני ישראל באה אלי, וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. ועתה, לכה ואשלחה אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים."ה' שב ומספר על סבלות עם ישראל, ומטיל על משה לגאול אותם; נדמה שכאן, בכפילות הזאת, טמון ההסבר לשינוי דרכו של הקדוש ברוך הוא, כאן מופיע הסבר שלא הוזכר קודם - מעורבות המצרים בסבל בני ישראל. כעת מעורב כאן לא רק השיקול של הצלת עם ישראל, אלא גם השיקול של הנקמה במצרים.

ניתן להציע שזו הסיבה לשליחת משה: יציאת מצרים לא נועדה רק לגאול את בני ישראל, אלא גם לנקום במצרים.

עם זאת, "אין עונשין אלא אם כן מזהירין" - היה צורך להעניק למצרים ולפרעה הזדמנות לשוב מדרכם הרעה; הזדמנות זאת לא היה ניתן להשיג בהתגלות אלוקית בלתי-נתפשת אלא רק דרך שליח אנושי.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער