שני מלכים צדיקים קמו לממלכת יהודה, אסא ויהושפט. על שניהם נאמר כי הלכו בכל דרכי ה' ובדרכי דוד, ואולם, אף על פי כן, לא סרו הבמות בימיהם. היחיד שמצליח לסלק את הבמות הוא חזקיהו (מלכים ב י"ח). מהי הסיבה לכך?
הרבה מלכים מתחלפים במהלך ספר מלכים הן בממלכת ישראל והן בממלכת יהודה. רבים מהם לא שמרו את דרך ה' אלא נקטו בדרכו של ירבעם בן נבט ואף הרחיקו לכת ועבדו עבודה זרה של ממש כפי שמסופר על אחאב ובניו.
אמנם היו מספר מלכים בממלכת יהודה שבחרו בדרך ה'. לגביהם נאמר כי עשו ככל אשר עשה דוד והקשיבו לקול ה' אולם עם כל זאת הבמות לא סרו בימיהם והעם היו מזבחים בבמות. כך נאמר לגבי יהושפט (מלכים א כ"ב) וכך נאמר לגבי אסא (שם ט"ו). ואפילו לגבי שלמה נאמרו דברים דומים (שם ד'). המלך הראשון שהצליח בכך היה חזקיהו שעליו נאמר שהרס את כל הבמות והשיב את ישראל לעבודת ה' במקדש (מלכים ב י"ח).
מדוע היתה אהדה כל כך רחבה לבמות עד כדי כך שלא הצליחו להיפטר מהן?
דומה שדווקא כאשר עם ישראל התפרסו על פני כל הארץ ולא ישבו מסביב למשכן היתה עבודת ה' במקום אחד עול כבד. קשה היה לעלות לרגל בכל פעם שרצו להקריב קרבן ומלבד זאת היתה חסרה הדרך הפרטית של כל אחד בעבודת ה' שלו. יכול להיות שזו הסיבה שגם משכן שילה לא היה מקובל כל כך על כל ישראל כל זמן קיומו ולכן הוא כמעט ולא נזכר.
הפתרון לקשיים שהתעוררו בעבודת ה' היה אם כן ההקרבה בבמות מתוך הנחה שכיון שמקריבים לשם ה' אין בכך בעיה. חזקיהו שכאמור נצמד לכל מה שכתוב בתורה ולא חרג מהנאמר בה החליט לבטל את הנוהג הפסול והאסור הזה ולהילחם בכך.