מחילה ודרך הישר

נחלק את המזמור לשמונה פסקות:

1. המשורר מתאר את בטחונו בה' (א-ג)

2. המשורר מבקש שה' ינחה אותו בדרכו (ד-ה)

3. המשורר מבקש שה' ישכח מחטאיו (ו-ז)

4. המשורר חוזר לדבר על דרך ה' (ח-י)

5. המשורר מבקש שה' ימחל על חטאיו (יא)

6. האיש שירא את ה' וגמולו (יב-יד)

7. המשורר סמוך על ה' שיושיע אותו (טו)

8. בקשה להושעה (טז-כא); ופסוק חותם (כב)

מבנה המזמור כבר נרמז בחלוקת הפסוקים. לפנינו שני נושאים מרכזיים החוזרים בפסקות השונות שקשורים בסופו של דבר לתפילתו של המשורר על צרותיו.

הפסקות האי זוגיות (7, 5, 3, 1) עוסקות בחטאיו של המשורר ובביטחונו בה'. הפסקות הזוגיות (8, 6, 4, 2) עוסקות בבקשת המשורר מה' שינחה אותו בדרך ה', ולבסוף ישנה בקשה של המשורר מה' שיפנה אליו ויושיעו.

הפסקות האי זוגיות מתקדמות בקצב ברור. בתחילה המשורר לא מזכיר כלל את חטאיו, אלא רק את בטחונו בה' ומפסקה לפסקה הוא מפרט יותר על חטאיו (ז, יא). בפסקה 3 הוא מזכיר את חטאיו ("חטאות נעורי ופשעי אל תזכר"; ז) אך עדיין לא מבקש סליחה על העוונות, את זאת הוא עושה בפסקה 5 (יא). שיא הביטחון בה' (שיוצר סגירה לפסקה 1) הוא בפסקה 7: "עיני תמיד אל ה'" (טו), ולאחר שה' מחל על העוונות הוא גם "יוציא מרשת רגלי" (שם).

הפסקות הזוגיות גם הן מתקדמות בקצב מסוים. עד לפסקה האחרונה (8) המשורר לא מגלה שהוא בצרה. לעומת זאת המשורר פותח (בפסקה 2) בבקשה מה' שיראה לו את דרכיו: "דרכיך ה' הודיעני" (ד) ומכניס פן אישי לבקשה ("כי אתה א-להי ישעי..."; ה). הוא ממשיך לדבר על דרך ה' ועל הגמול לצדיקים והרשעים (ח-י) ללא אזכור אישי. בפסקה 6 המשורר מנותק ממש מעצמו ושואל "מי זה האיש ירא ה'" (יב). כל זה מוביל לפסקה האחרונה שהופכת את הקערה על פיה: המשורר מגלה כי כל בקשותיו ואמירותיו שה' הוא פועל צדק, לא נאמרו אלא עבור צרתו: "פנה אלי וחנני... תם וישר יצרוני" (טז-כא) – אני תם וישר ולכן עליך להושיעני ("טוב וישר ה'... כל ארחות ה' חסד ואמת"; ח-י)

שני החלקים יוצרים לפנינו שני מסלולים לגיטמיים לבקשת המשורר להצלה: אפשרות אחת היא שה' יושיע אותו בעקבות מחילת העוונות של המשורר ובטחונו בה' ואפשרות אחרת היא שה' צריך להושיע את המשורר מדין צדק של הליכה בדרך ה' מתוך תמימות ויושר.