מזמור קמ"ב מעניק הצצה מדויקת ומרטיטה אל תוך נפשו של דוד הנרדף, אל הלבדיות הנוראה שהוא מרגיש מחד, ואל השוועה והתחינה שהוא מפנה מתוך קרבה גדולה אל א-לוהיו. ואולי זה מה שהפך את מזמורנו לאחד המזמורים המובהקים שנאמרים בעת צרה.
כבר הרבה שנים יש לי חלום להוציא את ספר שמואל (א וב) והפרקים הראשונים בספר מלכים במהדורה מיוחדת, בה, בין ובתוך פרקי הפרוזה המקראית המופלאים, ישובצו מזמורי התהילים הרלוונטיים, שירת היחיד, או אולי נאמר: פרקי היומן האישי, בגוף-ראשון, של דוד.
המזמור שלנו, "בהיותו במערה תפלה", הוא אחד מאלו, ולא נותר אלא להתלבט האם במהדורה המיוחדת הזו לשבצו בפרק בו בורח דוד למערת-עדולם (שמואל א כ"ב), או בפרק בו מתרחש אחד הסיפורים היותר מותחים ומרגשים בין שאול לדוד, במערה בעין-גדי (שמואל א כ"ד).
בין כך ובין כך, מעניק המזמור שלנו הצצה מדויקת ומרטיטה אל תוך נפשו של דוד הנרדף, אל הלבדיות הנוראה שהוא מרגיש מחד, ואל השוועה והתחינה שהוא מפנה מתוך קרבה גדולה אל א-לוהיו, כמעט מתוך וודאות שיש מי ששומע אותו ושיושיעו מצרתו.
כששבים אל פרקי הפרוזה בשמואל, הנקודה הזו של הלבדיות הדוידית מתחדדת עוד-יותר: הלא בפסוקים שם, בשמואל, מודגש שאל דוד חברו 400 איש, "מרי נפש", חלקם מבני משפחתו, אלו שהיו לימים לרעיו ולגיבוריו במעגלים הקרובים לו ביותר, שהלכו עמו באש ובמים והיו מוכנים למסור עצמם למענו. ובכל-זאת, במזמור שלנו (כמו במזמורים נוספים הנכתבים ונקראים בהקשר לתודעת דוד הנרדף), דוד לבד. כל-כך לבד.
*
אולי הלבדיות הטוטאלית הזו ולצידה ומתוכה הדיבור הישיר והחשוף עם א-להים, היא שהפכה את מזמורנו, קמ"ב, לאחד המזמורים המובהקים שנאמרים בעת צרה, ובמציאות הגורל היהודי-ישראלי שלנו, לפחות מסוף שנות השמונים, למזמור שנאמר בציבור כתחינה וכשוועה על שבויים, חטופים ונעדרים.
בכל פעם כשאני שב אל המזמור הזה אני שומע את קולו הסדוק של הרב אברהם צוקרמן, אחד מראשי ישיבת בני-עקיבא בכפר-הרא"ה (לצידו של הרב נריה), שהוביל בקריאה-זעקה, פסוק בפסוק, כל יום, לאחר התפילה, את הפסוקים העתיקים של דוד בהיותו במערה תפלה, את "קולי אל ה' אזעק, קולי אל ה' אתחנן" (ב), ואנחנו, מאות תלמידיו, עונים אחריו כהד גדול.
אז, בסוף שנות השמונים, שיווענו אותם על החיילים החטופים אבי סספורטס ואילן סעדון. אחר-כך, באמצע שנות ה-90, חזרנו, בקהילות ובעם-רב, בכל רחבי הארץ, ללאוט ולזעוק את הפסוקים המרעידים הללו על נחשון וקסמן. אולי כבר בידיעה פחות וודאית שניענה, שיוושע...
וגם אז, בקיץ הנורא ההוא, שהתחיל עם חטיפת שלושת הנערים והמשיך עם המבצע בעזה, גם-אז ליווה מזמור קמ"ב בלב ובתודעה, בתפילות היחיד והיחד. ואולי כבר בהבנה ברורה עוד יותר שהקב"ה לא עובד אצלנו, ושאולי לא נזכה ל"הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך" (ח).
באדיבות אתר 929