מה היחס בין מזמורנו ובין שני המזמורים, מזמור קט"ז ומזמור קי"ח, שאנו נוהגים לומר כחלק מתפילת ההלל?
מזמור נ"ו נחלק לשלושה בתים מלבד כותרת המזמור (א) שביניהם פזמון חוזר: בבית הראשון (ב-ג) תיאור האויבים של המשורר, בבית השני (ו-י) תיאור מעשי הרשעים ובקשת המשורר להושעה ובבית השלישי (יג-יד) הודאת המשורר על הושעת ה' אותו. הפזמון חוזר במזמור בשינויים קלים. בפזמון הראשון מופיע הפסוק "יום אירא אני אליך אבטח" (ד) שאינו מופיע בפזמון השני. מעבר לכך השינויים לא מאוד משמעותיים: "בא-להים אהלל דבר(ו)/ בה' אהלל דבר (לא מופיע בפזמון הראשון)/ בא-להים בטחתי לא אירא/ מה יעשה בשר (אדם) לי" (ה | יא-יב). מלבד הבית הפותח את המזמור, בכל בית ופזמון שם א-להים מופיע פעמיים.
הבית האחרון שבמזמור מזכיר מאוד את המזמור שאנו נוהגים לומר כחלק ממזמורי ההלל, מזמור קט"ז. אצלנו במזמור: "כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי" (יד) ובמזמור קט"ז: "כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי" (קט"ז, ח); "להתהלך לפני א-להים באור החיים" (יד) מול "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (קט"ז, ט); "עלי א-להים נדריך אשלם תודות לך" (יג) מול "נדרי לה' אשלם... לך אזבח זבח תודה" (קט"ז, יד, יז). דמיון נוסף למזמור אחר ממזמורי ההלל, מזמור קי"ח, הוא בחלק מהפזמון: "בא-להים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי?" (יב) מול "ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם" (קי"ח, ו). בשני המקרים נראה שהמזמורים האחרים שאבו רעיונות מהמזמור שלפנינו ופיתחו אותם. מזמור קט"ז מפתח בצורה משמעותית את ההודיה לה' על ההושעה ומזמור קי"ח מדגיש את הבטחון בא-ל אל מול הבטחון באדם.