מזבח של שלום

"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ" (שמות כ', כב)

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) שמות פרשת יתרו פרק כ סימן כב 

כי חרבך הנפת עליה ותחללה -
מיכן [=מכאן] היה ר' שמעון בן אלעזר אומר:
המזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם,
אינו דין שיניף המקצר על המאריך.

רבן יוחנן בן זכאי אומר:
הרי הוא אומר "אבנים שלמות תבנה" (דברים כ"ז, ו) - שמטילות שלום,
המזבח נברא להטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים שמתכפרין עליו עונותיו. 

ומה האבנים שאינן רואות ולא שומעות - אמר הכתוב לא תניף עליהן ברזל,
המטיל שלום בין איש לאשתו, בין איש לחבירו, בין עיר לעיר, בין משפחה למשפחה,
על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות,
לכך נאמר "בקש שלום ורדפהו" (תהלים ל"ד, טו).

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) - לקח טוב הוא ילקוט מדרשי שחיבר ר' טוביה בן אליעזר במאה ה-11 ביוון. הילקוט מרכז מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה לפי סדר הפסוקים לחמשת חומשי התורה והמגילות וכן פירושים של מחבר הילקוט על דרך הפשט והדרש. בדפוס הראשון של הילקוט, ובעקבותיו, הוא כונה בטעות בשם "פסיקתא זוטרתא". הדרשות בילקוט מעובדות ומתורגמות מארמית, יוונית ולטינית לעברית. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)