אחאב ויהושפט התעלמו בסופו של דבר מנבואת מיכיהו ויצאו להילחם ברמות גלעד. אחאב לא נשמע לדברי הנבואה, כי לא הזדקק לעצת הנביא מלכתחילה והסתפק בנביאיו שאמרו לו להילחם. אבל יהושפט, שדחה את נביאי אחאב וביקש את דבר ה', מדוע לא נשמע לו?
תמיהה גדולה היא כאשר מתברר שהמאמין הגדול הזה, יהושפט, שהעלה על נס את האמונה בדברי הנביאים, הפר את הוראתם כמעט באופן שיטתי. הוא יצא למלחמה עם אחאב בניגוד לנבואת מיכיהו בן ימלה, ונאשם לאחריה על ידי יהוא בן חנני: "הלרשע לעזור ולשנאי ה' תאהב?" (דברי הימים ב י"ט, ב). מן המלחמה ההיא יצא בנס, ואף על פי כן, כאשר פנה אליו יהורם בן אחאב לצאת גם עמו למלחמה (מלכים ב ג'), חזר ונענה לו באותה סיסמה ויצא, ואף ממנה נחלץ לבסוף בנס. ושוב מצאנו אותו מתחבר עם אחזיה לשלוח אוניות תרשישה (דברי הימים ב כ'), ודבר ה' נשלח אליו בידי אליעזר בן דודוהו.
לכל המעשים הללו יש מכנה משותף אחד - שותפות עם רשעים. הנביאים אסרו אותה וניבאו שלא תצלח, ויהושפט התעקש להמשיך בקשר הזה על אפם וחמתם, גם כאשר המציאות טפחה על פניו והוא צעד מכשלון אל כשלון. יהושפט לא הסתפק בסיסמאות של זיקה ואחדות אלא מסר לשותפות זו את בנו, התחתן עם בית אחאב ויצר ברית דמים ושותפות גמורה. כאשר הכתוב בא להעריך את דמותו, הונצחה נקודה זו כתמצית מעשיו: "וישלם יהושפט עם מלך ישראל" (מלכים א כ"ב, מה).
מה פשרה של תופעה זו? מה הניע את יהושפט, המלך הצדיק, להמרות את פי הנביאים ולפעול נמרצות להידוק הקשר עם מלכי ישראל הרשעים?
במרכז הוויתו של בית דוד עמדה אחדות ישראל. מנקודת מבט פנימית זו, כנסת ישראל אינה מתנערת מן החוטאים ואינה דוחה אותם. אדרבה, היא דואגת "לבלתי ידח ממנו נידח", ועם ישראל על כל גווניו ומדרגותיו, בכללותו ולדורותיו, הינו שלמות אחת נשגבה.
למען הערך של אחדות ישראל מוכן היה יהושפט לעשות הכל. מלכי ישראל נלחמו לדעתו את מלחמות האומה ורוממו את כבודה, ועל כן יש לשאוף לליכוד ושלמות, תוך התעלמות ממעשיהם והתנהגותם המוסרית והדתית.
אבל גם אם העקרון שהתווה יהושפט היה נכון ומבוסס, דרך זו של קירוב רחוקים אינה קלה ופשוטה, וטמונה בה סכנה רבה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן