מה לאשת אח ולנידה?

איסור אשת אח מופיע כבר בפרק י"ח בפרשת איסורי העריות (פס' טז). שם הוא מופיע בקבוצה השניה של העריות שאינן תלויות בשאר הבשר אלא בקירבה המשפחתית יחד עם אשה ובתה, אשה ואחותה, אשת איש ונידה.

בפרקנו, מופיע איסור זה והעונש עליו בסוף הפרק אלא שהוא משווה את אשת האח לנידה ועונשו "ערירים יהיו" (כא). מה פשר השוואה זו? ומדוע נבחר עונש המיתה בלא בנים (ערירים)?

דומה שיש לראות איסור זה על רקע פרשת היבום המופיעה בפרשת כי תצא (דברים כ"ה). שם מדובר בשני אחים שחיו יחדיו ונשאו נשים אלא שהאח האחד מת בנסיבות מצערות עוד בטרם אשתו הולידה זרע. או אז, מצטווה האח השני לקחת את אשת אחיו לאשה למען הקים זרע לאחיו המת.

כיצד יש לראות את עניין היבום? האם מדובר במצוות עשה המתגברת על איסור אשת אח או שמא במצב בו אשת אח נותרת ללא בנים אין היא בכלל האיסור ולא נאסרה מעולם?

מחד, ניתן להסביר כי עשה היבום דוחה את הלאו בהנחה שהאיסור של אשת אח הוא מוחלט ויש צורך בהיתר מיוחד של יבום המפקיע את האיסור. דבר זה רמוז בלשון הגמרא ביבמות (דף ח ע"א) ד'הואיל ואשתרי אשתרי', משמע שהיה איסור שהותר ולא שהאיסור מעיקרא לא היה. במידה ואין היתר של יבום הרי שעונשו של הלוקח אותה לאשה הוא להשאר בלא בנים ("ערירים יהיו").

מאידך, יש מקום לומר כי ישנו כאן היתר גמור ומעיקרא לא נאסרה אשת אח שמת יבמה בלא בנים אלא רק זו עם בנים. ניתן להגדיר את האשה כהמשך של האח המת וממילא במותו בטל הגורם לאיסור לאח המייבם.

ראיה לכך, היא מהשוואתה לנידה ללמדנו שדומה היא אשת אח באיסורה לנידה שיש לה זמן איסור וזמן היתר בהתאם למצב ילדיה (עפ"י יבמות נד ע"ב). משום כך גם נאמר איסור אשת אח בחלק השני של פרשיית העריות כיון שהוא לא תלוי שאר בשר אלא תלוי מצב כמו: אחות אשה ואשה ובתה ונידה כן הדבר בנוגע לאשת אח.