מה יחשבו הגויים על הסבל של ישראל?

"אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה" (ישעיהו נ"ג, ד)

וזה שיאמרו האומות "אכן חלינו הוא נשא" והדומים לזה הוא דברי עצמם. לא שישראל סבלו עון האומות, אלא הם יחשבו זה בדעתם כאשר יראו בעת הישועה כי האמונה שהחזיקו בה ישראל היא האמת והאמונה שהחזיקו הם בה היא שקר, ויאמרו "אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין וגו'" (ירמיהו ט"ז, יט), 
יאמרו לפי סברתם: אם כן מה היה הצער שהיו סובלים ישראל בגלות הנה? לא היה בעונם, כי הם היו מחזיקים אמונה ישרה, ואנחנו שהיה לנו שלום ושלוה והשקט ובטח היינו מחזיקים אמונת שקר, אם כן החולי והמכאוב שהיה ראוי לבא עלינו היה בא עליהם והם היו כופר וכפרה לנו. ואנחנו חשבנוהו בהיותו בגלות, שהוא נגוע ומוכה אלוהים ומעונה מיד האלהים בעונו, והנה אנו רואים כי לא זה בעונו אלא בעונינו.

רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן על ידי ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.