מה בין שני הקרבות על העי?

הקרב השני על העי הוא אחד הקרבות המבריקים מבחינה צבאית בספר יהושע. יש בו כמעט את כל עקרונות הלחימה שאנו מכירים מלחימה בעולם הקדום ובעולם המודרני:
מיצוי הכח, יוזמה והתקפיות, תחבולה, רציפות והמשכיות, רוח לחימה ועוד ועוד.

במבט פשוט זהו הפער הגדול מהקרב הראשון על העי בו בני ישראל הובסו:
בקרב הראשון הם זלזלו. מרגלים נשלחו לתצפת על העי וחזרו עם תשובה מאוד ברורה: אין צורך לעייף את העם, נשלח 2000 או 3000 לוחמים, אנחנו חזקים, הם מועטים, ננצח אותם בלי כל בעיה. הלוחמים יוצאים לקרב ומוכים שוק על ירך. את הקרב השני כבר לוקחים ברצינות: יוצאים בכוח גדול מאוד, מתפצלים לכמה כוחות, שמים מארב, יוצרים הונאה ומנצחים.

הסבר זה היה אפשרי אלמלא סיפור עכן שמתחיל עוד לפני סיפור הקרב הראשון, מפורט לאורך רובו של פרק ז', ונמשך אל הקרב השני בדמיון המפורש שבין העי לבין יריחו.

ספר יהושע אינו ספר של אסטרטגיות לחימה מתקדמות. הוא לא ספר למצביאים הרוצים לדעת כיצד לכבוש כפר, עיר או ארץ. ספר יהושע הוא ספר למנהיגים הרוצים ללמוד צניעות, אמונה, ובעלי יכולת להבין שגם ניצחונות צבאיים גדולים לא יכולים להתרחש בלי ההבנה שה' הוא הנותן בידינו את האפשרות לעשות את החיל הגדול הזה.

כל עקרונות הלחימה המופיעים בסיפור כיבוש העי נעשו על פי ה' ובציוויו, כמפורט בפסוק א: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה וְקוּם עֲלֵה הָעָי רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ".

המחשבה שהכוח העצמאי של צבא העם הוא המנצח קרבות, גרמה לאווירה שאפשרה לעכן למעול ולקחת לעצמו מהחרם, שהרי אם הצבא אחראי לניצחון מדוע שלוחמיו לא ייהנו מהשלל? ממילא אפשר גם לזלזל בעי ולנצח בקלות. רק לאחר תיקון חטא עכן נוצרה האווירה המתאימה שהביאה להתנהלות הצנועה, להכנות לקרב שכללו את שמיעת דבר ה', ולניצחון הגדול על העי.

באדיבות אתר 929