עובדה מעניינת היא כי דווקא ביחס לאיסור עבודה זרה במזיד מפרטת התורה כי האיסור מוסב על איש או על אשה. דבר שהתורה לא אמרה ביחס לנביא שקר או ביחס לזקן ממרה. מהי סיבת ההבדל?
ככלל אנו יודעים כי ביחס לכל מצוות לא תעשה ישנה השוואה בין איש לאשה. הגמרא בקידושין לה ע"א לומדת זאת מן הפסוק בספר במדבר ה', ו: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא". אמנם, ההקשר של הפסוק הוא איסור גזל אך למדו ממנו על כל האיסורים.
אם כך, לא מובן מה ראתה התורה לפרט דווקא ביחס לאיסור עבודה זרה במזיד שעונשה של האשה זהה לשל האיש? זאת ועוד, ישנו עוד איסור אחד בו מפרטת התורה את שני המינים והוא איסור אוב או ידעוני (ויקרא כ', כז). נזכיר כי פירוט זה גם מופיע ביחס לפרשיית צרעת ונדרים אך לא ביחס לאיסורים נוספים.
הספרי דרש שהסיבה שהתורה בחרה להזכיר את שני המינים ביחס לאיסור עבודה זרה היא משום שבדין עיר הנדחת אם הודחה על ידי אשה אין היא נידונה כעיר הנדחת ולמדתנו התורה שבכל אופן האשה אינה נפטרת מעונש, כדין יחיד שעבד עבודה זרה. אמנם, אין דברים אלו מוצאים מזור לאיסור אוב או ידעוני.
דומה שניתן לומר שדיבר הכתוב בהווה. סמוך לכניסה לארץ ישראל היתה סכנה גדולה של עבודה זרה שעלולה היתה לפשות בישראל, הן בנשים והן בגברים. כך גם לגבי איסור כישוף ומגידי עתידות שלפי מה שמסופר בנביאים רווח בין הנשים. זו הסיבה שראתה התורה לפרט דווקא בשתי עבירות אלו כי האיסור חמור באותה מידה לשני המינים ואין כל מקום לקולא ביחס לאיסורים אלו.