מה אדם ותדעהו?

פרק קמ"ד מציב את השאלה "מָה-אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן-אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ?" (ג)

שאלה זו היא לב ליבו של פרק ח':

"מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ?" (ח', ה)

נוכח מרחבי היקום, אין-ספור יצורים, ירח וכוכבים, הקשורים אל הנצח, בצל עוצמתו ואינסופיותו של פועל הכל, מי אתה, בן אדם? 

בתהילים קמ"ד עולה השאלה על רקע המלחמה. בשעה של חשבון נפש במלחמה, כאשר חיי אדם תלויים על בלימה והוא מכיר בחוסר האונים שלו, שעה שערך חיי אדם נשחק, והוא מוצא עצמו אובייקט להרג, חסר ערך עצמי. בתוך האימה הגדולה, ברעש ובאש, חיים ומוות משמשים בערבוביה, נראה אדם כהבל, צל עובר. ואז פורצת השאלה "מה אדם ותדעהו". האם גם עתה יש לו חשיבות אישית?

שונה הוא התיאור באיוב פרק ז'. שם אין האדם נפעם מול הבריאה, וגם לא נשחק בלהט המלחמה. באיוב, עולה השאלה מתוך התכנסות פנימה, מתוך בדידותו של האדם הכואב, הנותר עם סבלו וייסוריו. ברגעים אלו, נראה חדלונו, ואז מעיקה התחושה הקשה של יד ה', שאינה מניחה לו:

"הֲיָם אָנִי אִם תַּנִּין כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר:... מָאַסְתִּי לֹא לְעֹלָם אֶחְיֶה חֲדַל מִמֶּנִּי כִּי הֶבֶל יָמָי: מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ: וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ: כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי" (איוב ז', יב-יט)

לפנינו ביטויים למצבים האנושיים השונים בחיינו, בהם עומד אדם נוכח אספקלריה המחזירה לו את דמותו בדמות אדם-ננס.

לעומת זאת, בתהלים פרק ח' מוצבים שני כיוונים. לאדם אכן שני פנים, והוא נע בין שני קצוות: מחד קטנותו וצמצומו, ומאידך גדלותו וסגוליותו. 

דו-הערכיות הזו הינה המוקד למאבקי חייו, והיא האתגר הייחודי למין האנושי בכלל, וליהודי בפרט. אדם עשוי להיות קטנוני ומגומד: כאשר החומר שולט בו הרי הוא שפל לא רק מן המרחבים, אלא אפילו מן הבהמה. אולם אדם עשוי להגיע לפסגות, להיות "ותחסרהו מעט מאלוקים", כאשר הוא ממצה את הפוטנציאל הרוחני נפשי שלו, ומחיל אותו על כל תחומי קיומו. מצב זה, נובע, כמובן, משורש בריאתו, מהשילוב בין חומר לנשמת אלוקים. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת