השירה נחלקת לשני חלקים מנוגדים קוטבית. בעוד החלק הראשון עוסק בהנהגה הניסית בה נחלץ הקב"ה לעזרת דוד ומושיעו באופן דרמאטי הרי שבחלק השני לא הקב"ה הוא הפועל ועושה אלא דוד והקב"ה מחזק את ידיו. מה שנראה כירידה ברמת ההופעה האלוקית אינו אלא ביטוי לעלייה בדרגה של האדם.
בחלק הראשון של השירה (ב-כ) נחלץ הקב"ה לעזרת דוד ומושיעו באופן דרמאטי: הוא רוכב על כרוב, שולח חיצים וברקים, מפיץ את השונאים, מושה את דוד הטובע ומוציאו למרחב. העולם כולו רועד מחרונו של הקב"ה המופיע ברעש, אש, חושך ומים.
גם בחלקה האחרון (כט-נא) של השירה מופיע הקב"ה כדי לסייע לעבדו, אבל אופיה של התגלות זו שונה לחלוטין. הפעם הגילוי הוא רגוע ושלו, רחב ובוטח. כאן אנו עוזבים את עולם הנס ואת ההופעה האלוקית הישירה. לא הקב"ה הוא הפועל ועושה אלא דוד, והקב"ה מחזק את ידיו, ומעניק לו עוצמה וכוח. דוד הוא היוצא לקרב ומנצח. נוכחותו של הקב"ה מתגלה מבעד למעשה האדם.
התיאור הניסי שבחלק הראשון הוא חזק ומיוחד בהשוואה לתיאורים דומים בתנ"ך. תיאור זה הוא בעצם דימוי ומשל שירי, הקושר את ישועת דוד לגאולת ישראל שמבראשית. הוא ביטוי לתפיסתו האמונית הפנימית של דוד באשר לכל המוצאות אותו. אישיותו הפעילה והיוצרת של דוד נמחקה ונעלמה, והתגלתה ההנהגה האלוקית הפועלת באמצעותו, כאילו ללא מחיצות ומתווכים. בחלק השני מודגשת תמיכת ה', המעניקה לדוד את הכוח לעשות חיל. מה שנראה לכאורה כירידה ברמת ההופעה האלוקית אינו, לאמיתו של דבר, אלא ביטוי לעלייה בדרגה של האדם. אין הוא גורם מפריע, אדרבה, ניתנת לו הזכות להשתתף בקרב, להיות שותף עם המלך במלאכתו, ללחום ולהכריע עד אשר מן השמים תונח על ראשו עטרת הנצחון.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז מלך - עיונים בספר שמואל', בהוצאת מדרשת הגולן