מתוך עדויות ארכיאולוגיות וגיאולוגיות ניתן להבין את מהלך הקרב בין יהושפט לבין בני עמון ומואב.
היכן היא זירת ההתרחשות של הקרב?
הזכרת "חצצון תמר היא עין גדי" (ב) ומדבר תקוע, והזכרות אחרות, קובעות שטח מוגדר למדי בו אירע הקרב: היינו מרכז מדבר יהודה, במרחב שבין תקוע לעין גדי. זהו איזור שחתורים בו נחלים רבים וממילא מצטמצם האיזור בו יכולה לעבור דרך לכדי קילומטר אחד ולעתים אף פחות מכך. התנועה בנחלים עצמם קשה מאד.
מאין ובאיזו דרך הגיעו הפולשים לעין-גדי?
קשה לקבל את הדעה שבעלי הברית, "המון רב" (ב) הצליחו לרכז כלי-שיט כה רבים ולהעביר צבא רב שינחת בהפתעה בעין גדי, אף כי, יש להודות, שהביטוי "מעבר לים" (שם) יכול לרמוז על אפשרות כזאת. לכן נראית יותר האפשרות שנעו בדרך היבשה ממואב, עבור את הלשון של ים המלח, והלאה ליבשה מדרום לים-המלח, זאת לפי דעת הגיאולוגים הסבורים שמתקופת המקרא ועד לכיבוש הערבי היה האגן הדרומי של ים-המלח יבשה.
מן העדויות הארכיאולוגיות מתברר ללא ספק שהיתה דרך חשובה מעין-גדי לתקוע, סלולה ומותקנת במקומות הקשים, ובה ככל-הנראה נעו כוחות הפלישה.
צאתם של בני ישראל למדבר תקוע מעיד שהפולשים היו בדרך אל מדבר תקוע, או היו בחלקו המזרחי, הקרוב יותר לעין-גדי. זהו המדבר שמדרום-מזרח לעיר, בין נחלי תקוע ועמוס לנחל ערוגות. תקוע ישבה בספר המדבר, בקצה הדרך המדברית. שמה בא לה מכך שממנה היו תוקעים ומודיעים על אירועים במדבר ולאורך הדרך שבאה מעין-גדי. בודאי היתה תחנת-מימסר חשובה על הנעשה במדבר, בין עין-גדי לבית-לחם וירושלים.
הסקר הארכיאולוגי המיוחד גילה מצדים ישראליים בדרך מעין גדי לתקוע. המצדים הישראליים בנויים לרוב על פסגות במרחק-מה מהדרך, צופים ושולטים על מרחביה, עם קשר-עין בין מצד אחד לשני. למצדים הישראליים נועד תפקיד של התראה וגילוי ממרחק, והיה באפשרותם להציב מארבים למנסים לעבור בדרך כדי לחדור להרי יהודה. באמצעות מערכת המצודות הללו ותקוע הועברה אל-נכון ההודעה ליהושפט שהאויב הגיע לעין-גדי.
נראה שמכות שהנחיתו המארבים הישראליים בהפתעה לכוח הפולש גרמו לחשדות הדדיים ולסיכסוך פנימי במחנם. בעקבות זאת הושג הנצחון הישראלי, שנשתמר לפרטיו בדברי הימים.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת