על אף שבני מדיין ידועים היו כשבטים נודדים יושבי אהלים מסתבר שחלק מהם נדדו צפונה והשתקעו במואב. עובדה זו יכולה לשפוך אור על כמה מהמאורעות, בינהם המלחמה נגד בני מדיין המתוארת בפרקנו.
בתיאור המלחמה נגד בני מדיין בפרקנו נאמר: "וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ" (י). מתיאור זה עולה שהמלחמה התנהלה נגד עם יושב קבע החי בערים. רושם זה מתקבל גם מרשימת השלל שלקח עם ישראל, בה נאמר כי כמות הבקר שנלקחה הייתה כ־11% ביחס לכמות הצאן שנלקחה, ומחקרים מלמדים שיחס כזה של בקר לעומת צאן היה שכיח בעת העתיקה רק בחברות יושבות קבע. עמים נודדים לא נהגו לגדל בקר שכן לא ניתן לנדוד איתו למרחקים באזורים הצחיחים של המזרח התיכון. גם היעדרו של הגמל מרשימת השלל מלמד שאין מדובר בחברה נוודית.
ועל אף כל האמור, הרושם הכללי המתקבל מהמקרא הוא שבני מדיין היו שבטים נודדים: "כִּי הֵם [מדיין, עמלק ובני קדם] וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם יבאו (וּבָאוּ) כְדֵי אַרְבֶּה לָרֹב וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר ..." (שופטים ו', ה) וכן שהיו יושבי אוהלים (חבקוק ג', ז).
בעקבות סיור בעבר הירדן המזרחי שערכתי בהדרכתו של פרופ' חיים בן דוד ובעקבות מאמרו, התבררה לי התמונה. במזרח מואב, על גבול המדבר, נמצאת סדרה של אתרים המכונים בשם 'מודיינה'. מסתבר ששם זה משמר את עובדת קיומו של גורם מדייני בחלק המזרחי של מואב.
לאור זאת יש להניח שעל אף שמוצאם של המדיינים בהרי מדיין שבחצי האי ערב, בשלב מסוים נדדו חלק מהם צפונה והשתקעו במואב. רמז לנדידה זו מצוי ברשימת מלכי אדום שבספר בראשית (בראשית ל"ו, לה). ופירש רש"י על אתר:
"שבא מדין על מואב למלחמה והלך מלך אדום לעזור את מואב. ומכאן אנו למדים שהיו מדין ומואב מריבים זה עם זה, ובימי בלעם עשו שלום להתקשר על ישראל".
ברור אפוא הקשר העמוק שהתקיים בין מואב ומדיין ובין בלעם לבלק. יחסי השכנות היו הדוקים עד כדי כך שהכתוב עצמו קורא לבנות מדיין בשם 'בנות מואב' (כ"ה, א-ו)
אם כן, בני ישראל נלחמו בפרקנו עם בני מדיין שהתיישבו בממלכת מואב, ועריהם ורכושם הם אלו שנבזזו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר