מלכי יהודה וישראל ראו בה' את אלוהיהם, ולכן הם שילבו את אותיות שם ה' בשמות בניהם. אפילו אחאב נהג כך. לעומת זאת, מנשה כבר הגיע לשפל המדרגה, עזב את עבודת ה' ואפילו לבנו קרא בשם אלילי. יחד עם זאת, שמו של מנשה עצמו שגם בו לא נכלל שם ה' ניתן לו מסיבה שונה לגמרי.
במקומות רבים במקרא אנו מוצאים שהיה מנהג בקרב המלכים לכלול את שם האל הרשמי של הממלכה בשמות בניהם. שמות מלכי ארם מכילים את הצירוף הדד, שמות מלכי אשור מכילים את הצירוף אסר, או אצר. שמות מלכי בבל מכילים את המלה בל או את המלה נבו. שמו של מלך צידון הוא אתבעל וכו'.
דווקא אחאב שעבד את הבעל, הקפיד לכלול בשמות בניו את האותיות י' ה' ו' (– יהורם, אחזיה). אחאב רואה את עצמו כמלך ישראל, מלך ארץ ה', ואת השם הזה הוא כולל בשמות בניו. מימי אחאב והלאה כמעט כל המלכים נהגו כך.
אם כן, למה קרא חזקיהו לבנו מנשה?
חזקיהו ראה בעיניו את חורבן ממלכת ישראל, שמלכיה האחרונים היו משבט מנשה. הוא ראה את ממלכת ישראל כחלק מעמו, והתאבל על חורבנם, ולכן קרא לבנו "מנשה", כזכרון לממלכת ישראל.
מנשה, שידע שתפקידו להנציח את ממלכת ישראל, נהג כמותה, ועבד אלילים. ואף הגדיל לעשות כשקרא לבנו בשם אליל מצרי - אמון.
מלכי יהודה וישראל ראו בה' את אלהיהם. הם שלבו את האותיות י' ה' ו' בשמות בניהם. אפילו אחאב נהג כך. הוא אמנם פסח על שתי הסעיפים, אך ידע מהו הסעיף הראשי של היותו מלך בישראל. לעומת זאת, מנשה כבר הגיע לשפל המדרגה.