אומות העולם התגבשו סביב המקום בו התיישבו, אולם עם ישראל התגבש דווקא מחוץ לארץ ישראל. מה ראה ה' לגבש את עם ישראל דווקא באופן זה?וכיצד ניתן להבין, על פי עובדה זו, את השוני המהותי בין עם ישראל לשאר האומות?
על פי רוב, אומות העולם נתהוו ונתגבשו בשטח גאוגרפי מסוים. על כן, תכונות העם נגזרות במידה רבה מאופי השטח בו התגבש, כדברי טשרניחובסקי "האדם הוא תבנית נוף מולדתו". ממילא, כשאותו עם עוזב את ארצו הוא מאבד את צביונו הייחודי ואת הקשר לארץ מולדתו תוך מספר דורות.
לאור תובנה זו, בשנים האחרונות מתפתח גל חדש של היסטוריונים הטוען שהמושג "לאום" או "עם" הוא מושג מודרני, מלאכותי, שנוצר מתוך ניסיון לגבש אוכלוסייה שחיה באזור גאוגרפי מסוים סביב האליטה השלטת. לדעת אותם היסטוריונים חדשים, האוכלוסייה לפני אלפי שנים לא ראתה עצמה כלאום נפרד משכניה, ורק בתקופה מאוחרת יותר יצרה האליטה השלטונית "עם" שהוא פרי דמיונה ובדתה לו היסטוריה ותרבות מתוך מניעים אנוכיים.
בעקבות אותם היסטוריונים, קמו גם היסטוריונים ישראלים הטוענים שעם ישראל שחי כיום במדינת ישראל אינו קשור בשום צורה ליהודים שחיו בגולה, ובוודאי שלא ליהודים שחיו בארץ בימי הבית השני. את הלאומיות היהודית והציונות המציאו, כך הם טוענים, על מנת לייצר אחדות וקשר בין יהודים שאליבא דאמת אינם קשורים זה לזה.
אין ספק כי מי שאינו מאמין בתורת ישראל המאחדת את כלל היהודים, יתהה מה הקשר בין היהודי בהיר העור והשיער הדובר שפה אירופאית ובין היהודי כהה העור הדובר שפה אפריקאית או אסייתית. אולם, התורה מלמדת אותנו כי הייעוד האלוקי הטמון בתוך כל אחד מבני עמנו אף אם אינו מודע לכך — הוא המקשר בין כלל היהודים.
דומה כי הבדל זה משתקף בדרך הייחודית בה נוצר עם ישראל.
תהליך התגבשותו של ישראל כעם התחולל מחוץ לארץ ישראל: אברהם מייסד האומה עלה לארץ רק בגיל שבעים וחמש (י"ב, ד), רוב בניו של יעקב נולדו בחרן ואפילו עם ישראל עצמו התהווה במצרים ובמדבר. על כן, בעודם במדבר, עוד קודם שראו בני ישראל את הארץ אליה שאפו להגיע, אומר להם משה: "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם" (דברים כ"ז, ט).
דומה שמשום כך מדגישה התורה כי עם ישראל לא נוצר בארצו, ומכך למדנו כי הקשר בין עם ישראל לארצו אינו ככל עם אחר לארץ הורתו. הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל הוא מהותי ופנימי, תוצאה של הציווי האלוקי "לך לך" ולא נובע מהמקום בו נולד. יכול יהודי להיוולד בכל מקום בעולם ואף לא לראות את הארץ מעולם, ועדיין ישאף להגיע אליה גם במחיר סיכון נפשו.
גם מחוץ לארץ ניתן לקיים חיים יהודיים באופן זמני, אך לא יהיו אלה חיים שלמים. רק ההולך בעקבות הקריאה "לך לך" אל הארץ המובטחת יכול להביא לידי ביטוי מרבי את יכולתו הרוחנית כפרט, ורק כאן יכולים אנו לממש את יכולתנו כעם.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר