מדוע אליהו גוזר על שריפת שרי החמישים וחמישיהם ומדוע ה' נענה לו? נראה שמלבד התגוננות וענישת השליחים על ביצוע הפקודה, ישנו צורך בניצחון עצמאי של הנביא על שליחי אחזיה - ניצחון זה מבשר על ניצחונו הקרוב של דבר ה' שבפיו.
בפירושו 'מראות הצובאות' מעלה רבי משה אלשיך את השאלה המרכזית ביחס למחצית השנייה של סיפורנו:
"ראוי לשים לב: מה חטאו השני שרי חמישים אלה וחמישיהם, 'אשר קלם אליהו באש', והמה שלוחים, ומצוות מלך עליהם לאמר שליחותם?"
מעשיו של אליהו הם מעשי התגוננות מפני רודפי נפשו, אך יחד עם זאת, יש במעשיו גם עונש ראוי לשני שרי הצבא ולפקודיהם. הם אמנם פועלים על פי פקודת מלכם, שציווה עליהם לפגוע באיש הא-לוהים. אולם מה ערכה של פקודה זו, פקודתו של בשר ודם, 'מלך אביון', חוטא ופושע, כנגד מצוַת ה' 'מלך עליון'? הניסיון להרוג את אליהו אינו סתם מעשה רצח אלא חמור מכך: זהו ניסיון להרוג את נביא ה' בשל היותו כזה, ובשעה שהוא ממלא את תפקידו.
נראה כי על פי תפיסתו של אחזיה, השוכב חולה במיטתו והחרד בוודאי מפני התגשמותה של נבואת הפורענות שנשלחה אליו מאת אליהו, מהווה הפגיעה באליהו מעשה המבטל את תוקפה של הנבואה שבפיו. הוא שולח את חייליו לפגוע באליהו, כדי להבטיח את רפואתו ממחלתו. ההתנגדות ל'איש הא-לוהים' היא אפוא ביסודה התנגדות ל'דבר האלוהים'; המאבק כנגד הנביא הוא ניסיון לסכל את קיום נבואתו.
ניצחון איש הא-לוהים במאבק זה מהווה הקדמה לניצחונו של דבר הא-לוהים אחר כך: ניצחונו של איש הא-לוהים את מתנגדיו הוא אות נבואי המבשר את ניצחונו הקרוב של דבר ה' שבפיו.
לא ממניעים אישיים או מנטייה שבַּלב גזר אליהו את גזֵרותיו על שרי החמישים וחמישיהם, אלא במסגרת פעולתו כנביא לשם מימוש דבר ה' שבפיו ולניצחונו את כל מתנגדיו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת