רכב ובענה רצחו את איש בושת מתוך מחשבה שדוד יעניק להם פרס על מעשיהם, אך בנוסף לכך מסתבר שהם היו גבעונים ורצחו את בן שאול כנקמה על הריגת הגבעונים.

 

(ב) וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי מִבְּנֵי בִנְיָמִן כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן: (ג) וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה וַיִּהְיוּ שָׁם גָּרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
המקרא מאריך בתיאור עובדות הנראות, במבט ראשון, שלא מעניינו של הסיפור. ראשית, הכתוב מציין שרכב ובענה היו מבארות, ומשום כך נחשבו כבני בנימין, שכן "גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן" (ב), כיצד ניתן להבין את כוונת הפסוק?
העיר בארות מוכרת לנו כאחת מארבע ערי הגבעונים (עיין יהושע ט', יז). ממילא ניתן להבין, שרכב ובענה היו גבעונים, ומשום כך ראה המקרא צורך להדגיש שהם נחשבים בני בנימין, שכן בארות נחשבת על בנימין. תימוכין לאפשרות זו יש בשם אביהם של רכב ובענה – רימון, כשם האליל הארמי.
אם אכן היו רכב ובענה גבעונים – כיצד התמנו לשרי גדודים בצבאו של בן שאול?
היכרות עם המציאות של אותו זמן מלמדת שאין כל קושי במינוי שכזה. הימצאותם של אנשי צבא בכירים במחנה האויב, כשכירי חרב, היא תופעה רווחת במקרא ומחוצה לו. גם אכיש מלך גת לא הופתע במיוחד מרצונו של דוד (כפי שהבין אותו אכיש) להצטרף אליו למלחמה נגד ישראל, ממש כשם שבצבאו של דוד היו זרים כאחימלך החתי (שמואל א כ"ו, ו) ואיתי הגתי (ט"ו, יט). גם אנשי צבא גבעונים יכלו, אם כן, להגיע לתפקיד בכיר בצבאותיהם של שאול ואיש בושת – ומה עוד שמדובר באנשים החיים בתוך ישראל, כחלק בלתי-נפרד מן העם; וייתכן שמשום כך מדגיש המקרא כי רכב ובענה נחשבו "מִבְּנֵי בִנְיָמִן" (ב).
לפי כיוון זה, נוכל אולי להבין גם את משמעותו של התיאור שבפסוק הבא: "וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה..." (ג). מדוע ברחו הבארותים, ומדוע דווקא לאזור פלשתי? אם מדובר בגבעונים, הדבר ברור – מסתבר שבריחתם קשורה לטבח שביצע בהם שאול, כנזכר בפרק כ"א. בדרך הטבע ברחו הגבעונים לשטח שבשליטת אויביו של שאול, ממש כשם שדוד מצא מקלט אצל הפלשתים במהלך בריחתו משאול.
האפשרות שרכב ובענה היו גבעונים שופכת אפוא אור חדש על הפרק: היא מהווה מניע נוסף לרצונם לרצוח את איש בושת בן שאול, ובכך לנקום את נקמת עמם מאויבו הגדול – מלבד מחשבתם, שהובררה בסופו של דבר כטעות מרה, כי דוד יעניק להם פרס על כך.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון