שתי גזרות שומע חזקיהו בפרקנו. על אחת הוא מתפלל ונגאל, אך על השניה הוא אינו מנסה אפילו להתפלל. מדוע?

 

כאשר ישעיהו מספר לחזקיהו שהוא הולך למות, חזקיהו מסב את פניו מיד אל הקיר ומתפלל, ה' סולח לו, ומחייה אותו לעוד חמש עשרה שנים.
לעומת זאת, בסוף הפרק, ישעיהו מנבא על חורבן הממלכה ביד ממלכת בבל לאחר שחזקיהו מראה לשליחי מלך בבל את אוצרותיו, אך חזקיהו אינו מתפלל לה' שיסיר את רוע הגזרה אלא מגיב ברוגע: "טוֹב דְּבַר-ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ… הֲלוֹא אִם־שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי" (יט).

מדוע חזקיהו לא התפלל על הגזרה השנייה, על חורבן בית המלוכה?

הגמרא במסכת ברכות דף י' עמוד א מספרת שחטאו הראשון של חזקיהו היה בכך שלא עסק בפרייה ורבייה, זאת מתוך ידיעה רוחנית כי בניו יצאו רשעים. על פי המדרש, כאשר ישעיהו טוען שכבר נגזרה הגזרה ולא ניתן לשנותה, חזקיהו עונה לו: "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא - כך מקובלני מבית אבי אבא: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים".

מצד אחד, קטע זה מוסיף לנו קושי: חזקיהו בעצמו מציג תפיסה שאין להתייאש מהרחמים. אם כך, מדוע חזקיהו לא ביקש רחמים על גזרת חורבן הממלכה?

מצד שני, הוא נותן לנו מקום להבחין בין המקרים. חטאו הראשון של חזקיהו נעשה מראש בנסיון להתערב בענייני שמיים ולמנוע מצב שבו מלך רשע יושב על כסא בית דוד, כך גם בתפילתו הוא מנסה להשפיע על דיני שמיים שיחזרו לקדמותם. אבל חטאו השני היה מתום לב - הוא עשה מעשה מבלי לחשוב מראש מה תהיינה תוצאותיו, והוא מוכן לקבל את התוצאות של מעשיו - הפעם מבלי להתערב בדיני שמיים

בנוסף לכך, ישנה תשובה פשוטה בפסוקים: "הֲלוֹא אִם-שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי" (יט) - חזקיהו מתנחם בכך שבימיו לא תבא הרעה. בקריאה ראשונית נראה כאילו חזקיהו אדיש לצרות העם, אך מתוך המדרש עולה תמונה אחרת - חזקיהו מודע ליכולתו להתפלל ולהשפיע על גזר הדין, ובכל זאת אין הוא עושה זאת כאן - לא בגלל שאינו יכול, אלא בגלל שאינו רוצה. חזקיהו מעדיף שבניו הרשעים יצטרכו בעצמם להתפלל לה' ולבקש תחנונים ואולי על ידי כך יחזרו לדרך הישרה.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער