מדוע מאריכים דווקא ברשימות שבטי לוי ובנימין? מה לומדים מכך?

 

הפרקים הראשונים של ספר דברי הימים מלאים ברשימות יחס של שבטי ישראל, שחלקן ארוכות ומפורטות, וחלקן קצרות ומצומצמות. סקירת הרשימות מעלה כי השבטים הזוכים להתייחסות רחבה ומפורטת הם שבטי יהודה (מוזכר לאורך פרקים ב-ד), לוי (סוף פרק ה' וכל פרק ו), ובנימין (כל פרק ח).

מדוע זוכים דווקא שבטים אלה לפירוט רב כל כך?

על פי המסורת היהודית עזרא הסופר הוא שכתב את ספר דברי הימים. כדי לכתוב את רשימות היחס נעזר עזרא במקורות וברשימות שהיו בידי אנשי שיבת ציון בתוכם ישב. מכיוון שרבים משבי ציון השתייכו לשבט יהודה, והאחרים לשבטי לוי ובנימין, מקורות המידע המפורטים ביותר שהיו בידי עזרא היו על שבטים אלה. על השבטים האחרים היה לו פחות מידע, ולכן יכול היה לכתוב עליהם פחות, ועל שבטים מסויימים, דן וזבולון, נראה כי לא היה כל מידע, שכן הם כלל אינם נזכרים בפרקי היחס.

הרלב"ג מביא סיבה נוספת לפירוט ברשימת שבט בנימין. לדבריו, הרשימות נועדו לא רק לתיעוד, אלא גם להעברת מסרים. הרשימה הארוכה של בנימין מעידה על החסד שעשה ה' עם שבט בנימין, בכך שסייע להם לגדול ולהתרבות כשבט אחרי שנשארו מהם 600 גברים בלבד בעקבות המלחמה שהייתה לאחר מקרה פילגש בגבעה.

גם על רשימת היחס של שבט לוי הוא מסביר כי נועדה להעביר מסרים: רשימת הכהנים הגדולים, שרובם מצאצאי פנחס, מלמדת על קיום ההבטחה של ה' לפנחס, ובנוסף מתוך הנאמר במהלך הפרק העוסק בלויים לומדים על מצוות הלויים לשיר במקדש. תפקיד זה לא נזכר במפורש בתורה, ואילו כאן הוא מצויין בפירוש.

סוכם ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך

לשמיעת השיעור המלא