"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם" (בראשית ג', כב)
רש"י:
היה כאחד ממנו - הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים,
ומה היא יחידתו? לדעת טוב ורע, ומה שאין כן בבהמה ובחיה.
ועתה פן ישלח ידו - ומשיחיה לעולם הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו, ולומר אף הוא אלוה.
ויש מדרשי אגדה, אבל אין מיושבין על פשוטו.
רד"ק:
והנה מתחילה לא מנעהו מעץ החיים, אבל צוהו לאכול ממנו, כמו שפרשנו, כי הוא בכלל כל עצי הגן, וכל זמן שיאכל מעץ החיים יאריך חיותו עד שיחיה שנים ארוכות יותר ממה שחיה.
אבל בעברו על מצות האל ואכל מהעץ אשר מנעהו ממנו היה עונשו המיתה טרם זמן הנגזר לו מתחלה,
לפיכך לא רצה שישאר בגן, פן ישלח ידו ולקח ויאכל גם מעץ החיים כמו שאכל מעץ הדעת ויחיה זמן רב, כי כן טבע פרי העץ ההוא לחזק טבע האדם ולהאריך חייו,
וכיון שעבר על המצוה יקבל ענשו לקצור ימיו
וראוי לגרשו מן הגן בעבור זה כדי שלא יאכל מעץ החיים.