"וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל. וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק" (עזרא ג', יב-יג)
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לה - רני ושמחי
זו היא שנאמרה ברוח הקודש על ידי שלמה: "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז" (שיר השירים ח', ט)
כנגד מי אמר שלמה למקרא הזה? לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל,
שבשעה שנבנה הבית האחרון לא שרתה [בו] שכינה,
שכך אמר הקדוש ברוך הוא: אם עולים ישראל כולם, תשרה שכינה,
ואם לאו - לא ישתמשו אלא בבת קול.
שנאמר: "ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול..." (עזרא ג', יב)....
מפני מה מחצה בוכים ומחצה שמחים?
אלא, זקנים שראו בכבוד הבית הזה ששרתה בו שכינה וראו הבית האחרון שלא שרתה בו שכינה היו בוכים,
אבל בניהם שלא ראו בכבוד הבית הראשון וראו בבניין של בית האחרון היו שמחים
לכך נאמר "ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות... ורבים בתרועה בשמחה להרים קול ...'" (עזרא שם)
פסיקתא רבתי - פסיקתא [=פרק, פרשה] רבתי הוא מדרש אגדה המכיל דרשות למועדים ולהפטרות של שבתות מיוחדות בשנה. המדרש נערך במשך תקופה ארוכה וקיבל את גיבושו הסופי רק במאה התשיעית. הוא מכונה 'רבתי' על מנת להבדיל בינו ובין המדרש 'פסיקתא דרב כהנא' (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)