בנות כנען מצטיירות בפי האבות כנשים שאין לבוא איתם במגע וודאי שלא להשתדך בהן. מדוע? מה היה כה גרוע בהן ומה העדיפות בבנות חרן עליהן?
יעקב נצטווה על ידי אביו ללכת לחרן לשאת אשה משם, ולא לשאת אשה מבנות כנען. בזה יצחק המשיך את הוראת אביו לעבדו שלא לקחת אשה ליצחק מבנות כנען. מדוע נמנעו אבותינו מלחפש שידוך לבניהם בין עמי כנען?.
החזקוני (לבראשית כ"ד, ג) מסביר שהסיבה למניעת נישואים באנשי כנען היא כדי שלא יאמרו שקיבל את הארץ במתנה או בירושה מכנען כמחווה משפחתית אלא שיהיה ברור שהקב"ה הוא שנתן לאבותינו את הארץ. הכלי יקר מוסיף שעדיף להינשא למי שרחוק ממקום מושבך כדי שאם משפחת האשה חוטאת, החתן לא יושפע ממנה. לעומתם, כתב הרד"ק (בראשית כ"ד, ג) שישנו פסול עצמי בעמי כנען מצד שאין ארור מתדבק בברוך. לפי הבנה זו הרי שזרע כנען מתאפיין בעזות פנים ובחוסר צניעות שהרי משום כך נתקלל הוא וכל זרעו (ט', כה). זו כנראה גם הסיבה שהתורה מתארת את איסורי עריות כ"מעשי ארץ כנען" (ויקרא י"ח, ג). המלבי"ם שם מבאר, אף הוא, שהיה פגם יסודי במידות של עמי כנען. לעומתם, בחרן אמנם עבדו ע"ז, אך מידותיהם היו מתוקנות כדרכו של אברהם גומל החסדים כפי שעולה ממעשה רבקה והעבד.
דומה שמה שנאמר במדרש ביחס לנשותיו של עשיו שהיו מקטרות לעבודה זרה שבגללה התעוור יצחק לא בא להדגיש את הבעיה בעצם העבודה זרה. אלא חז"ל מראים בכך את העזות של כלותיו של יצחק, שלמרות התנגדותו של יצחק, היו עושות בתוך ביתו כבשלהן, ובזות לאמונתו. התנהגות שכזאת מבטאת חוסר דרך ארץ ממדרגה ראשונה ועזות פנים שאין מקומה בבית ישראל.