מגבלות התבונה האנושית

באיזו מידה השכל האנושי מסוגל להתמודד עם שאלות היסוד של קיום העולם ומהותו? באיזו מידה התבונה האנושית יכולה למצוא דרך כדי לפתור את שאלות התהוות העולם?

יפה יהיה להביא כאן דברים שציטט אהרון קציר בסוף ספרו "בכּוּר המהפכה המדעית". מובאת שם שיחה בין פרוספרו, הנסיך השקספירי, לבין זוריאן. הנסיך אומר:

"אנו מתדפקים בכל מאמצי כוחנו על הקירות הסמויים, המקיפים את הכלא של הכרתנו. אולם רק לאחר שאדם זחל על ידיו ועל ברכיו סביב הקירות, רק לאחר שהוברר לו כי אין מוצא מן הכלא, הוא נאלץ לחזור אל עצמו כדי לחפש אחר פתרונות חדשים".

הכלא הוא יכולת ההבנה שלנו. אנו נמצאים בתוך כלא, כי יש גבול למה שאנו מסוגלים להבין. וכאשר אנו מגלים כי אנו בתוך כלא, כי יש גבול למה שאנו יכולים להבין - אנו מנסים לחפש פתרונות חדשים שוב ושוב. זוריאן עונה לנסיך:

"שום דבר אינו נפתר סופי. בכל דור אנחנו עומדים בפני אותן תופעות גופן: אור הירח, האמונה, המוות והפחד, העצב והצחוק. אנו עושים מאמצים מילוליים לכלול את כל התופעות במסגרות מדעיות, אך השינוי עובר ושוטף בלי הרף את המסגרות אשר בנינו".

השיחה מסתיימת בהכרה כי מגבלות הדעת הן הבסיס של כל מחקר. אנו חוקרים, אנו מנסים לקבוע חוקים מדעיים - אבל כל החוקים שאנו מנסחים וכל האמיתות שאנו מגלים משתנים בלי הרף ומראים לנו את קוצר דעתנו.

ניתן עתה את רשות הדיבור ליואכים אנדרמן, בדברים שכתב בסוף הספר "המִספר וקסמיו":

"את האמת הצרופה, התמימה, המוחלטת, אנו בני תמותה לא נשיג לעולם. ואין תימה בדבר. עם כל גדולותיו שעשה האדם ונפלאותיו שפעל: האריך את אזנו באלפי קילומטרים, ואת עינו במילונים מהם; בקוסמוס ניקר, ובאטום חיטט, עם כל זאת אין הוא, האדם, יכול לשבור חרצובות זיקתו לאדמה, מולדתו וקברו, לחרוג מהגבולות שגבל לו הבורא, מגבלות הזמן והמקום... איך יוכל הבין 'מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור?' לשם כך צריך הוא לצאת מתוך הוויה זו, לראותה מבחוץ, וזאת לא יוכל לעולם. ומשום כך לעולם לא ידע מה טעם ושכל מטאפיזי לכל מה שהוא הוראה ושומע, חי ומרגיש."

אגור בן יקה הציב שאלה. במשך אלפי שנים התפתחנו והחכמנו והמצאנו וגילינו. וכשאנו עומדים מול שאלתו של אגור בן יקה "מי הקים כל אפסי ארץ" (ד), מרכינים אנו את ראשנו בחוסר ידיעה ואומרים לאגור בן יקה: כמונו כמוך; מומחים אנו במוצרי טכניקה ובהפעלת מחשב ומכשיר וידיאו - אבל על שאלות היסוד של חיינו, של קיומנו, אין אנו יודעים להשיב. באלה לא התקדמנו מאומה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת