בני דור הפלגה טעו וחשבו שהבורא מרוחק מהם, בשמים. הם לא השכילו להבין שמקומו של הבורא הוא בכל אתר ואתר בעולם הזה.
מדרשי חז"ל חושפים פן כפול במעשיהם של בני דור הפלגה. מרידה בקב"ה לצד ניסיון להתקרב אליו, על ידי בניית מגדל שראשו יגיע עד לשמים.
בשעה שהאדם מרגיש מרוחק מבוראו, נופלת עליו הרגשה של בדידות, ומתוכה נולדים פחדים שונים ומשונים. לא כן האדם המקיים זיקה לבוראו, שאפילו הולך הוא בגיא צלמוות - אין הוא ירא, כי ה' עמדו.
הרצון להימלט מבדידות נוראה זו, הוא שהביא את בני דור הפלגה לבנות עיר, ומגדל וראשו בשמים, "פן נפוץ על פני כל הארץ" (ד). בני דור הפלגה טעו וחשבו כי מקומו של הבורא - בשמיים הוא. "לא כל הימנו שיבור לו את העליונים" (תנחומא, פרשת נח, סימן יח). הם לא השכילו להבין כי מקומו של הקב"ה הוא בכל אתר ואתר, "ולית אתר דפנוי מיניה".
"אם ישאלך אדם היכן אלהיך", אמרו חז"ל, "אמור לו: בכרך גדול שברומי". פירש רבי נחמן מברסלב: אדם שהגיע לדיוטא התחתונה, לשפל המדרגה, עד כדי כך שאומר הוא לך מתוך מבוכתו ותעייתו בדרכי החיים: "היכן הוא א-לוהיך?", אף אתה אמור לו כהלכה: "בכרך גדול שברומי". הקב"ה נמצא לידך, בכרך הסואן. אינך צריך לקפוץ השמימה, ולהשיג השגות גבוהות. גם כאן, בדיוטא תחתונה זו, בשאון העיר הגדולה, יכול אתה - לו רק תרצה - למצוא את א-לוהיך. "מבשרי אחזה א-לוה". הדבר אינו תלוי אלא בך. "כי קרוב אליך הדבר מאד", אם רק תרצה, "בפיך ובלבבך לעשותו".
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון