מביטחון לחרדה

אם שאול היה יכול הוא היה חותם את סיפור חייו בפרקנו. "וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו... וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ. וַיַּעַשׂ חַיִל..." (מז-מח). ברגע הזה שאול נמצא 'על הסוס'. הבחור הנחבא אל הכלים גייס את עוצמתו הפנימית, והנה הוא מתגלה כלוחם ללא חת, שעיני כל ישראל נשואות אליו. אבל סיפור חייו של שאול לא מסתיים כאן. הוא נמצא כעת בראש ההר, והתהום פרושה לרגליו. ואנחנו הקוראים יודעים היטב שהוא עתיד להידרדר עמוק עד לתחתיתה של התהום.

המדרש (פסיקתא דרב כהנא פרשת החודש) מזהה אצל שאול תבנית החוזרת שוב ושוב בסיפורי המקרא ובחייו של האדם.
"תני ר' ישמעאל: עד שלא יחטא אדם נותנין לו אימה ויראה, וכיון שהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה".

ר' ישמעאל מתאר לנו מציאות מוכרת. אנשים מלאי עוצמה, מגיעים לעתים לנקודה בחייהם שבה חטאיהם קמים עליהם. החטא, יהא אשר יהא, לא נותר בצד, הוא משפיע עמוקות על מהלך החיים. אדם ששלט באנשים, שידר עוצמה וחיוניות, עלול להפוך לעלה נידף, יצור רדוף פחדים. אדם ששלט בפחדיו או הטיל מורא על אחרים ("נותנין לו אימה ויראה"), הופך לנשלט על ידי פחדיו ("נותנין עליו אימה ויראה").

דרכו של המדרש לחשוף את הקורא למלוא עוצמתה של התופעה, היא להציג מול הקורא קולאז' של פסוקים שיוצרים חוויה מצטברת אצל הקורא. המדרש מעביר לנגד עינינו פסוק אחר פסוק, סדרה של תמונות אנושיות. תחילתה של הסדרה באדם הראשון, וסופה - שאול המלך.

אדם הראשון: "עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע את הקול ועומד לו על רגליו, "וישמעו את קול אלהים מתהלך בגן לרוח היום" (בראשית ג', ח), וכיון שחטא היה שומע את הקול ומתחבא, "ויתחבא האדם ואשתו" (שם)". אדם הראשון שיכל להתהלך בגן עדן בקומה זקופה לצד א-לוהים, חוטא והופך ברגע ליצור מפוחד המקטין קומתו ומתחבא בצל העץ.

בהמשך מתאר המדרש נפילה מביטחון ועוצמה לחרדה ופחד, בתמונות נוספות - עם ישראל, דוד. הקורא העומד מול המדרש חווה באופן מועצם את אותו תהליך החוזר שוב ושוב - מעוצמה לחרדה. רגע לפני המפגש עם הדמות האחרונה במדרש - שאול, מופיע מלך אחר - שלמה. שלמה, המלך האדיר בתולדות המלוכה בישראל, מתואר בפסוק בשיר השירים כך: "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת" (שיר השירים ג', ז-ח). שלמה, האיש שרדה "בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה", שוכב במיטתו מוקף שישים גיבורי מלחמה המגנים עליו בשל פחדיו.  

המסע המדרשי הזה בנבכי הנפש האנושית הפותח באדם הראשון, מסתיים בדמותו של שאול: "עד שלא חטא שאול מה כתוב בו? "וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל" וגו' (שמואל א י"ד, מז), מה הוא "יַרְשִׁיעַ" (שם), נִצֵחַ. וכיון שחטא מה כתוב בו? "וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד" (שמואל א כ"ח, ה)".

נביט מסביב, ימין ושמאל, כמה קרוב הוא המרחק שבין ראש ההר לתחתית התהום.

באדיבות אתר 929