מי שיכול להשליט את מרותו על ארבע מאות אנשים קשי יום ומרי נפש, יוכלבבוא העת, להיות מנהיגם של ישראל.

(א) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה: (ב) וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ:
שתי קבוצות נמנות עם דוד: בני משפחתו, ואנשים משכבה חברתית נמוכה. נראה, שהצטרפותן של שתי קבוצות אלו אינה לשבחו של שאול: משפחתו של דוד הצטרפה, מן הסתם, מחשש שמא שאול יפגע בהם. ואילו הצטרפות האנשים המסכנים רומזת למציאות חברתית קשה, שבהמשך הפרק מתברר כי לשאול יש חלק ביצירתה.
תיאור הקבוצה עמה נמצא דוד בנדודיו משמש גם מצג להבנת פרשיות שונות בהמשך הדרך. אין ספק, שאנשים במצוקה כלכלית קשה כל כך, נטו להאשים את שאול במצבם, ועל כן ששו על כל הזדמנות שנפלה לידם לפגוע בשאול. לא בכדי מכונים אנשים אלה בפרקנו 'מרי נפש'.
לזכותו של דוד ייאמר, שהוא הצליח להשתלט על האנשים, והם נשמעו לו ולא פגעו בשאול. מטבע הדברים, לא קל היה להנהיג אנשים אלו, אך בכל הפרשיות בהן אנו קוראים על דוד ואנשיו, אין אנו מוצאים שהם נהגו בפועל שלא כדין ושלא על פי דעתו של דוד. לאור הבנה זו נוכל להבין בנקל את טענתו של נבל הכרמלי: "מי דוד ומי בן ישי? היום רבו העבדים המתפרצים איש מפני אדוניו!". סיעתו של דוד אכן עשויה הייתה לעורר תגובות מזלזלות, בהיותה מורכבת מאנשים דלים וחסרי כול; וגם תגובה זו של נבל מלמדת על המציאות החברתית הקשה בימיו של שאול.
ייתכן אפוא, שאת מיומנויות ההנהגה שלו רכש דוד לראשונה בהיותו עם אנשים אלו. מי שיכול להשליט את מרותו על ארבע מאות אנשים קשי יום ומרי נפש, יוכל, בבוא העת, להיות מנהיגם של ישראל.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך 
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון