ירמיהו מנסה להעביר לעם שבגולה את המסר העולה מגלותם - יש עוד הרבה עבודה לעשות כדי לעמוד במבחן, ומימוש נבואות הנחמה והתקומה תלויים רק בהם.

 

בסוף הציווי על התבססות בבבל ירמיהו מצווה את הגולים לדרוש את שלום העיר כי שלומם תלוי בשלומה. למיטב הבנתי העיר המדוברת היא ירושלים. למרות התבססותו בבבל, העם נדרש להמשיך להיות מחובר לעיר הבירה שעזב מאחור ולגורלה. בלשון חז"ל: "אמר רבי יהושע בן לוי אמר להם הקב״ה לישראל אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בניי. היו שואלים בשלומה ואני מוחל לכם מה טעם שאלו שלום ירושלים (תהילים קכ״ב:ו׳) ואומר ודרשו את שלום העיר (ירמיהו כ״ט:ז׳)." (דרך ארץ זוטא סוף פרק השלום)

דרישת השלום נועדה להיות מבחן עבור העם: האם הם באמת מעוניינים בחזרה לירושלים? 
הגלות אינה מהווה עבור העם עונש בלבד, כי אם גם מבחן שכדי להצליח בו נדרשת עבודה אישית רבה שלהם. הבנה זו מתחדדת לאור המשך הפרק כאשר מתוארת פקידה של ה' את העם בסוף שבעים השנה. ה' דורש מהעם הנפקד להתחיל את הדרך בעצמו: וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם (יב). רק מי שיבקש את ה' בכל לבו, יזכה למוצאו ולהמצא על ידו: וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל־לְבַבְכֶם (יג).

קריאה זו אולי תסביר גם את האבחנה שעושה הנביא בין אלה שגלו כבר לבין אלה שעדיין לא יצאו בגולה. גאולתם של אלה שלא יצאו בגולה ונשארו בירושלים רחוקה הרבה יותר, כיוון שלמרות שראו מול עיניהם את הגלות שבאה לאחיהם בגלל מעשיהם, עדיין לא שבו בתשובה וגם עליהם נגזרת כליה. דוקא הגולים שחשים את הניתוק על בשרם, מסוגלים להבין את גודל השבר, ולדרוש את שלום ירושלים על מנת לשוב אליה בצדק ובמשפט.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת -נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער