האהבה היא מציאות נפשית שבה האדם מזדהה עם זולתו, עד שהוא אוהבו כפי שהוא אוהב את עצמו. ובכך נפרצת מסגרתו האנוכית והקטנונית, והוא מתחיל להתבונן בעולם כפי שהוא באמת, ומתוך כך האמונה מתגלה.
אמר רבי עקיבא: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ - זה כלל גדול בתורה" (ויקרא יט, יח, ספרא שם, ירושלמי נדרים ט, ד). מהו הכלל הגדול המקופל במצוות "ואהבת לרעך כמוך"?
ההסבר הפשוט הוא, שכל המצוות שבין אדם לחברו נכללות במצוות "ואהבת לרעך כמוך". ומאחר שרוב המצוות שהאדם נפגש בהן בחייו עוסקות בעניינים שבין אדם לחברו, נמצא ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול בתורה, שהוא היסוד לקיומן.
בנוסף לכך, מצוות רבות אפשר לקיים בלי כוונה, אך את המצוות שבין אדם לחברו אי אפשר לקיים ללא אהבה. למשל: איזו משמעות תהיה לביקור חולים שייעשה כמצוות אנשים מלומדה ללא יחס אישי לחולה? בלי "ואהבת לרעך כמוך" לא ניתן לקיים מצוות רבות מאוד.
אולם, החידוש של ר' עקיבא הוא, שלא רק המצוות שבין אדם לחברו תלויות במצוות אהבת הרֵע, אלא אף המצוות שבין אדם לאלוקיו תלויות בזה. אדם שאינו אוהב את רעיו הוא אדם אנוכי, הסגור בתוך עצמו והדואג רק לתאוותיו ולצרכיו הפרטיים, ואדם כזה אינו מסוגל להרים את עיניו ולשאול מי ברא את העולם. הוא מתעניין בעולם רק כדי להשתמש בו לצרכיו הפרטיים, אבל העולם כשלעצמו איננו מעניין אותו, וממילא גם בורא העולם לא מעניין אותו.
הפריצה מתוך האגואיזם הצר אל מרחבי האמונה נעשית על ידי האהבה. ללא האהבה העולם כולו מצטמצם אל תוך הבועה הקטנה של האנוכיות, שבה אין שום מקום לאידיאלים רוחניים. רק אדם היודע אהבה מהי, מסוגל להבין מהי אמונה. והאהבה אינה מילה בעלמא, אלא מציאות נפשית שבה האדם מזדהה עם זולתו, עד שהוא אוהבו כפי שהוא אוהב את עצמו. ובכך נפרצת מסגרתו האנוכית והקטנונית, והוא מתחיל להתבונן בעולם כפי שהוא באמת, ומתוך כך האמונה מתגלה. לכן אמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה".
עוד באותו נושא ניתן לשמוע את שיעורו של הרב אורי שרקי 'ואהבת!'
נערך ע"י צוות אתר התנך ומאור הורוביץ מישיבת הר ברכה