התורה מצפה מעם ישראל לשמוע לנביא ה' ולא לשמוע למגידי עתידות שונים. שאול אמנם הסיר את האובות והידעונים אך לא שמע לדברי הנביא.

 

בפתח הסיפור מצוינות שתי עובדות: מות שמואל, והסרת האובות והידעונים על ידי שאול. בפשטות חשובות שתי העובדות הללו כדי להבין מדוע נזקק שאול להעלות את שמואל באוב, ומדוע פחדה בעלת האוב משאול.
ברם, נראה שלמצג זה תפקיד נוסף: להנגיד בין דמות הנביא לבין האובות והיִדעונים. הסרת האובות על ידי שאול נראית כפעולה חיובית, אך העובדה שהדבר מסופר דווקא כאן (בניגוד למות שמואל, שכבר נזכר לעיל כ"ה, א) בפרק בו הולך שאול עצמו לבעלת האוב, אינה לשבחו.
יתרה מזאת, התורה כורכת את איסור האובות והידעונים בחיוב לשמוע בקול הנביא: "לא ימצא בך... שואל אוב וידעוני ודורש אל המתים כי תועבת ה' כל עושה אלה... נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך אליו תשמעון" (דברים י"ח, ט-טו).
ייתכן אפוא, שהפסוק הכורך את הסרת האובות והידעונים במותו של שמואל בא להזכיר ולהטעים, כי בד בבד עם המעשה החיובי של הסרת אמצעי הכישוף האסורים סירב שאול לשמוע בקול הנביא. שאול קיים רק את ה'סור מרע' שבצו התורה, אך לא המשיך ל'עשה טוב', הן בכך שלא מילא אחר ציווייו של שמואל במילואם (בפרקים י"ג וט"ו) והן בכך שרדף אחרי דוד וסירב לקבל את גזרת ה' האמורה בפי שמואל כי דוד ימלוך תחתיו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון