לשיר, להמליך ולשמוח

המזמור נחלק לשלושה חלקים: בחלק הראשון (א-ג1) ישועת ה' נתגלתה; בחלק השני (ג2-ו) כל הארץ צריכה להריע לה'; בחלק השלישי (ז-ט) העולם והטבע מריעים לה'.

המזמור עוסק בנפלאות שעשה ה' לעם ישראל (שהרי הישועה היא "לעיני הגויים"; ב). לא ניתן לדייק מהמזמור באילו נפלאות עוסק המזמור אך וודאי הוא שהמזמור מנסה להקיף שלושה מעגלים שצריכים להריע לה'.

למעשה בשלושת החלקים בכל פעם יש גורם אחר שצריך להריע מסיבה שונה ואולי אף הפעולה המתבקשת שונה: בחלק הראשון הפנייה היא סתמית "שירו לה' שיר חדש" (א) ומשמע, כפי שנראה מסיום החלק הזה שהפנייה היא לעם ישראל: "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל" (ג) – ולכן עליהם לשיר שיר חדש. הפעולה הנדרשת היא לשיר שיר והסיבה היא הנפלאות שעשה ה'.

בחלק השני מי שאמור להריע לה' הם דווקא עמי הארץ: "ראו כל אפסי ארץ... הריעו לה' כל הארץ" (ג-ד). ה' הוא "א-להינו" (ג) (של עם ישראל) ולמעשה הדרישה מעמי הארץ היא להמליך את ה' שהרי: "בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'" (ו). הסיבה דומה לזו שהייתה בחלק הקודם. מכיוון שהם רואים את ישועת ה' עליהם להמליך אותו למלך עליהם.

לאחר אלו באה דרישה כלפי הטבע כולו: "ירעם הים ומלאו... נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו" (ז-ח) – עליהם לשמוח. אין כאן רמז להמלכת ה' או לשירת שיר, אלא לשמחה בעלמא. השמחה מגיעה לא בגלל הישועה של ה' אלא "כי בא לשפט הארץ" וה' הוא כמובן "ישפט תבל בצדק, ועמים במישרים" (ט). הטבע שמח מכיוון שה' שופט את העולם בדרכי צדק ויושרה.

כך למעשה שלושת החלקים שבמזמור מייצגים את עם ישראל, הגויים עמי הארץ, ואת הטבע כולו, שבעקבות ישועת ה' עליהם לזמר לה', להמליכו או לשמוח על משפט הצדק שינחיל בתבל.