לשון נקייה

כולנו מדברים, כותבים, יוצרים במילים. האם אנחנו בודקים מה אנחנו אומרים, או יותר נכון באילו מילים אנחנו מנסחים את המסר שלנו? בפרק שלנו בתוך הכאוס של הכעס והנתק בין דוד לשאול מסתתרת לה פנינה שמעידה על דרכו של המקרא בניסוחו:

"וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי לֹא טָהוֹר" (כו).

על הניסוח המורכב של פסוק זה אומר המדרש (בבלי פסחים ג עמוד א):

"דאמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר "מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה" (בראשית ז', ח). רב פפא אמר: תשע שנאמר "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה" (דברים כ"ג, יא). רבינא אמר: עשר, וי"ו דטהור.
רב אחא בר יעקב אמר: שש עשרה, שנאמר "כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור" (שמואל א כ', כו)".

המדרש מעביר לנו מסר: למילים שלנו יש משמעות. גם אם התוכן זהה, השימוש במילים שאינן נקיות מעיד על אופיים של הדברים. ניתן היה בפשטות לכתוב בפסוק – 'כי אמר מקרה טמא הוא' אבל הוסיף הכתוב 16 אותיות (22-6) בשביל לא לומר את המילה טמא.

היום בעולם של מילים שנאמרות ונכתבות כחול אשר על שפת הים, ספק אם ישים מישהו את לבו לכך. וחבל.

באדיבות אתר 929