לשוב "אל" ולשוב "עד"

הקריאה של הושע לתשובה בחתימת הספר, מעוררת תקווה טובה. אם יש תשובה משמע שאין חיתום דין. בחלק הראשון של הפרק ישנה הכוונה איטית ומדודה שבה ה' מבקש מישראל לשוב אליו. זה אולי הדבר המיוחד והיפה ביותר בפרק הזה. כל הנביאים קראו לישראל לשוב בתשובה, הם הצביעו על הכיוון אבל לא הראו לישראל את הדרך.

הקריאה בפרק משולה לשיעור בהדרכה מעשית. המורה או המדריך עומד צמוד לחניך הלומד, ומעביר אותו, בצעדים מדודים, את שיעורי השיבה אל ה'. השיבה העצמית של בני ישראל היתה תמיד מתוך ייאוש ובהלה. ההדרכה כאן איטית יותר. בצעד הראשון הושע מבקש מהם לשוב "עד" ה' ולא "אל" ה'. ההבדל בין זה לזה גדול. השב "אל" חפץ בתוצאה מיידית ומהירה, אין לו סבלנות לתהליך ואין לו יכולת למדוד את צעדיו. אבל הנביא הושע בולם את בולמוס התשובה ומלמד, לדורות, לשוב "עד": השיבה האמיתית והעמוקה לא תתרחש בקפיצות הראויות אלא בצעדים מדודים. זהו שלב מוקדם יותר שראשיתו הכרת החטא. זהו הרגע הקריטי שבו החוטא מסוגל להישיר מבט ולהודות על הטעות. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'שמונה נביאים בעבותות אהבה', בהוצאת ידיעות ספרים