עם ישראל נמצא כעת בנקודת המעבר מן החיים המיוחדים, הבלתי ארציים, של המדבר אל הנורמליזציה. במובן מסוים אלה הם דברי פרידה של אב לילדיו המתבגרים העומדים לקראת שינוי.
שלא כמו בפרשה הקודמת, שבעיקרה עוסקת בדברים מרומָמים: מתן תורה, עשרת הדיברות ופרשת שמע, בפרשה זו מדובר גם על שבירת הלוחות, על החטאים ועל פרשת ״והיה אם שמע״, שעניינה אינו רק התקשרות ודבקות, אלא גם הודאה בכך שצריך לתת דין וחשבון על מעשים שונים.
ניתן לומר שהפרשה הזו מצויה בנקודת המעבר מן החיים המיוחדים, הבלתי ארציים, של המדבר — אל הנורמליזציה. ארץ ישראל מופיעה כאן כעולם אחר, שהוא בעצם תיאור של העולם הרגיל שלנו. החיים שעד עכשיו התנהלו תחת חסות כוללת של השגחת ה׳ ושבהם הייתה ודאות בכל דבר, מתפרטים מעכשיו למעשים והנהגות, לאחריות אישית, ולידיעה ששוב אין מהלכים שמעבר לפעולותיהם של בני האדם.
בהקשר זה נודעת משמעות מיוחדת להערתו של משה לבני ישראל שהם יוצאים מארץ מצרים אשר בה תמיד יש מים, ומגיעים לארץ אחרת אשר ״למטר השמים תשתה מים״ (י-יא), ארץ בה המטר איננו מגיע בזמנים קבועים. ההבדל בין שתי הארצות מציג במלוא החריפות את ההבדל בין החיים במדבר לבין החיים הגשמיים בארץ ישראל.
כל עוד בני ישראל במדבר, הרי שהם מתחת לענני הכבוד ותחת הנהגתו של האיש משה שהוא, בעצם, לא לגמרי איש ככל האדם. מכאן והלאה הם נכנסים לעולם של אחריות אישית, עבודה אישית, עולם הנעדר הרגשה של הגנה שחופפת עליהם ומצילה אותם מחטאיהם, מטעויותיהם ומכל הפגעים סביבם.
במובן מסוים אלה הם דברי פרידה של אב לילדיו המתבגרים, כשהוא מסביר להם שמעתה הם הולכים לחיות בעולם אחר; בשום פנים לא עולם רע יותר, אבל עולם בהחלט שונה. מעתה הם נכנסים למערכת של חיים, שבה אנשים צריכים לעבוד כדי להתפרנס, לנהוג בדרך הישר כדי לא להינזק, להכיר את מקומם ולא לסטות מן הדרך.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'חיי עולם: שיחות על פרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר