צור וצידון הן מושא הנבואה האחרון של ישעיה. מפליא לראות את הדימיון בין צור למלכות יהודה שיפקדו שתיהן לאחר שבעים שנה ועוד שכל זהבה ואוצרותיה של צור יהיו קודש לה'. מה פשר הדימיון הזה?
הנביא ישעיה מסיים את חטיבת הנבואות על הגויים דווקא בצור וצידון שהיו באותה תקופה הערים החשובות ביותר בארץ פיניקיה שהשתרעה על חוף ים התיכון מצפון לארץ ישראל.
מאז ומתמיד היתה צור מפורסמת במסחר הימי שלה כפי שכבר ראינו בזמן שלמה המלך אשר סחר יחד עם מלך צור באוניות התרשיש שבאו מצור. (מל"א י', כב). הנה ימים באים, מנבא ישעיה, ותהיה נפילה כלכלית עצומה למלכות צור וצידון. כל יושביה יתאבלו על מר גורלה ושמחת העיר שהיתה מאז ומעולם תשבות.
גם קשרי המסחר שהיו לה עם ארץ כנען ייפסקו וכל סוחריה יהיו מובטלים. אולם, הנביא מעיד כי מקץ שבעים שנה יפקוד ה' את צור והיא תחזור לאיתנה הראשון. היא תמשיך במסחר שלה עם כל הארצות אולם כעת כל אוצרותיה ומסחרה יהיו קודש לה' וסחורתה תביא לה ברכה.
במה זכתה צור לכך שהקב"ה יפקוד אותה בסופו של דבר ואף יברך אותה? מה פשר הדימיון למלכות יהודה שנפקדה אף היא כעבור שבעים שנה? כיצד תגיע צור למדרגה של "והיה סחרה ואתננה קודש לה'"?
דומה שהכל קשור בכך שמאז היתה מלכות בישראל היו קשרים טובים בין מלכי צור למלכי ישראל. חירם מלך צור סייע הן לדוד והן לשלמה בבניין ביתם ובמיוחד בבניין בית המקדש. הם ראו שעם ישראל הוא נשוא ברכה ורצו להידבק בו. אך עם הזמן הלכו אחרי תאוות הממון ואיבדו את הערכים והצדק ולשם כך בא עליהם החורבן. אולם, כנראה שזה היה רק זעזוע זמני והם ישובו לימים קדמונים בהם הכירו בגדולת ה' וסייעו להופעתו בעולם, בבניין בית המקדש. על כן לעתיד "סחרה ואתננה" ישוב להיות קודש לה'.