לקבוע סדרי עדיפויות

הפסוק השני בפרשת פקודי (ל"ח, כב) מציין שבצלאל בנה את המשכן כאשר ציווה ה' את משה. רש"י מסביר (ד"ה "בצלאל", על פי הגמרא במסכת ברכות נה.), שהסדר שעל פיו בנה בצלאל את המשכן היה שונה מהסדר שנאמר לו על ידי משה, אך סדר זה הוא הסדר שבו נצטווה משה מפי הקב"ה. כשהקב"ה אמר למשה להפקיד את בצלאל על בניית המשכן (ל"א, א-יא), הוא אמר למשה שיש לבנות קודם את אוהל המשכן. הציווי על בניין כלי המשכן בא רק לאחר הציווי על בניין האוהל. אולם, כשמשה הודיע לבני ישראל על מינויו של בצלאל כאחראי על בניין המשכן (ל"ה, ל-לה), הוא ציין תחילה את יכולתו להשתמש במתכות כדי ליצור כלים (זהב, כסף ועצים), ורק אחר כך ציין את כשרונו לנצל את החומרים לבניין השלד של המשכן.

רש"י מספר על דיאלוג בין בצלאל למשה, המסביר מדוע שינה בצלאל מהסדר שנאמר לו על ידי משה: "... כי משה ציווה לבצלאל לעשות תחילה כלים ואחר כך משכן. אמר לו בצלאל: מנהג העולם לעשות תחילה בית, ואחר כך משיב כלים בתוכו. אמר לו משה: בצל א-ל היית, כי בוודאי כך ציווה לי הקב"ה".

מדוע מבינים משה ובצלאל את סדר בניית המשכן באופן שונה? ראייתו של משה היא ראייה של "איש רוח" - הוא מארגן את חלקי המשכן השונים לפי דרגת חשיבותם. ומכיוון שהכלים הם בעלי חשיבות מרכזית לעבודת המשכן, ואוהל המשכן משמש להם רק ככיסוי, משה מזכיר קודם את הכלים. לעומתו, מסתכל בצלאל על הדברים מנקודת מבט של "איש מעשה", הוא מסתכל על המשכן מנקודת מבט של ארכיטקט. ארכיטקט אינו מסתכל על סדר החשיבות בבניין, אלא על הסדר ההגיוני של תכנית הבנייה. (על כך ניתן לשמוע עוד בשיעורו של הרב ד"ר יואל בן נון)

כ"איש רוח", משה מייצג את אלו שסדרי העדיפות הרוחניים שלהם מסודרים ומוגדרים. משה מבין אילו פעולות הינן בעלות חשיבות מרכזית, ואילו בעלות חשיבות משנית. משה מתמקד במרכיבים שנראים לו חשובים יותר, ומתייחס בהתאם למרכיבים בעלי החשיבות הפחותה. בצלאל,לעומתו, "איש מעשה", מכיר את הפרטים הטכניים, ויש ביכולתו לעמוד במשימה שניתנה לו. קיומו את הציווי שניתן מפי הקב"ה נעשה "לפי הספר", למרות שייתכן שקיום כזה חסר הבנה מעמיקה של המצוות.

בימינו, יש אנשים רבים שהולכים בדרכו של בצלאל. הם יודעים בדיוק מה עליהם לעשות, עד הפרט האחרון. אך אנשים ההולכים בדרכו של משה, קשה יותר למצוא - היכולת להסתכל בפרספקטיבה הנכונה על מעשיהם, ולהבין אילו מביניהם חשובים יותר. בעיה זו רלוונטית במיוחד לאנשים שדתם מבוססת בעיקר על ספרים, ולא על חיים במחיצתם של יהודים שומרי מצוות אחרים. במקום שבו גדלתי בילדותי לא היו גדולי תורה, אך למרות זאת, תמיד היה ברור לכל אילו פעולות הן בעלות חשיבות מרובה, ואילו מצויות יותר בפריפריה. לאנשים היה סדר עדיפויות מוצק.

לפעמים אנשים שלומדים שולחן ערוך או ספרי הלכה אחרים לומדים הלכות כמו הלכות שבת או הלכות קריאת שמע, שהן הלכות חשובות מאוד, ובו זמנית הם גם לומדים באיזה סדר על האדם לנעול את נעליו בבוקר. מנהג זה הוא בעל חשיבות פחותה ביחס לעניינים הקודמים שהזכרנו. אך, אדם יכול לקבל את הרושם שאלו הלכות בעלות אותה רמה של חשיבות. ישנם אנשים שחושבים שכל מה שנכנס תחת השם "הלכה" הוא שווה ערך לאחר המכוּנה בשם זה. הם אינם מבחינים בין דיני תורה לבין דינים מדרבנן ומנהגים, והם אינם מסוגלים להבדיל בין ערכים יסודיים לבין ערכים שאינם כאלה. כתוצאה מתפיסה זו יכול אדם לייחס חשיבות גדולה למעשים שבעצם אינם כל כך חשובים, ולאבד את ההסתכלות הנכונה על דברים. 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון