לצאת אל הטבע

האם יש שירת טבע בתנ"ך? הנביאים עסוקים בשחיתות המוסרית, וכביכול אין להם פנאי, פניות ושלווה להביט אל יופי העולם. רק לעתים, בתוך התוכחה הנבואית, מובלעת הבטה קצרה אל הטבע והיופי, אך תיאורים אלו אינם לעצמם, אלא חלק מן הנבואה והם משועבדים להוויית השליחות הנבואית.

שירת תהילים היא בעיקרה פניית עם ואדם לא-לוהיו. במזמורים המועטים שבהם יש הלל ליופי הטבע, ההלל הוא הלל לבורא, שהטבע מעיד על גדולתו. רק במגילת שיר השירים יש מבט אל יופי הטבע כשלעצמו –

"עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ.
כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ.
הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.
הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ
קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ" (י-יג).

ומדוע תיאורי הטבע מופיעים דווקא במגילת שיר השירים?

דומה שעלינו לפנות אל אותו פלא שבחיים; בכל מקום בו יש אדם, כשבאה האהבה, באה עימה תשוקת האוהבים לצאת אל הטבע. האהבה נוגעת במקומות הזכים והטהורים שבנשמה. וכשהאהבה נוגעת, באותה השעה מתפרץ מעיין של חיים – ומתעורר הרצון לצאת אל הטבע, להתחבר לאדמה. אז האהובה קוראת לאהובה:

"לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ. הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ" (ז', יב-יד).

בתנ"ך ובתרבויות הקדומות כמעט ולא מצאנו תרבות של טיול לשם טיול. והנה, בשיר השירים האהוב קורא לאהובתו לצאת לטרק (מסע) קשה - "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים" (ד', ח).

חיות הפרא - הנמרים והאריות - מצאו מקום מחייה הרחק מיישובי בני אדם, בגוש הרי החרמון האדירים. והנה האהבה מדרבנת את הבחור לצאת אל ההרים המסוכנים עם אהובתו ולחוות את חוויות הטבע במלוא עוצמתן.

נסיים בפירושו של פסוק אחד מן המגילה – "קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים" (א', יז).

אפשר שהרעיה בפסוק זה מתארת את ביתם / ארמונם, אולם אפשר שפירוש הפסוק הפוך, וכה אומרת הרעיה – אתם בארמונותיכם, ואני עם אהובי בשטח ועצי השדה – הארזים והברושים - הם ביתנו. אתם יוצאים לחופשות במלונות חמישה כוכבים, ואנחנו בין ארזים וברושים רואים מיליון כוכבים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929