לפתוח את העיניים

הרמב"ם, המסכם את הדעות בספר איוב, מוצא בדברי אליהוא שני רעיונות חדשים, שלא נאמרו בספר לפני כן:

הרעיון הראשון הוא רעיון ההצלה - 

אליהוא מתאר את המעמד של ההצלה כדיון בבית משפט: האיש חולה, "והוכח במכאוב על משכבו... ייכל בשרו מרואי, ושופי [שופו] עצמותיו לא רואו", האיש שוכב כואב על משכבו, בשרו מצטמק וכלה, עצמותיו בולטות מרוב רזון, "ותקרב לשחת נפשו...". וברגע זה, כאשר הוא עומד למות, "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, להגיד לאדם ישרו - ויחוננו, ויאמר: פדעהו מרדת שחת, מצאתי כופר!" נקודת זכות אחת, והמלאך המליץ לזכות - מנצח. והחולה, שעמד על שערי מוות, "ישוב לימי עלומיו, יעתר אל אלוה וירצהו, וירא פניו בתרועה, וישב לאנוש צדקתו" (יט-כו).

הרעיון הראשון של אליהוא, הוא ניגוד לטענתו של איוב. איוב טען בפרק ט', ג - "אם יחפוץ לריב עמו, לא יעננו אחת מני אלף". אם האדם מתווכח עם הא-להים, אין הוא מקבל תשובה אפילו אחת מאלף. אליהוא טוען, לא זו בלבד שיש לאדם תשובה, אף הצלה יש לו. אם יש לאדם זכות אחת, מול אלף חובות, הוא ינצל. ולא רק פעם אחת, אלא פעמים ושלוש יקרה הדבר בחייו של אדם. (ראה פירוש הילקוט שמעוני)

הרעיון השני שאליהוא מעלה, הוא בעניין הנבואה הבאה אל האדם - 

אנו מכירים נבואה הבאה על ידי נביא, או התגלות כמו זו של מעמד סיני, באותות ובמופתים וקול שופר ואש בוערת על ראש ההר. אליהוא מוסיף ואומר, כי הא-להים מתגלה לבני אדם בדרך נוספת:

"כי באחת ידבר אל, ובשתים לא ישורנה. בחלום, חזיון לילה, בנפול תרדמה על אנשים, בתנומות עלי משכב, אז יגלה אוזן אנשים" (יד-טז)

איוב טוען כי אין הא-להים עונה לו. אליהוא טוען נגדו: אם רק תטה אוזן, תשמע. האלהים מדבר אל בני האדם; בדרכים שונות הוא מדבר - אנו, אין אוזנינו כרויות לשמוע אותו. בנו האשם אם אין אנו שומעים. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת