לפשר המראות

בימי הבית השני נעדרו במקדש הארון והעדות. כבוד השכינה ו"האורים והתומים" לא היה בהם מן הזוהר המקודש של הבית הראשון, ואף הנבואה לא נתגלתה אלא בחזון מעורפל הנצרך לפירוש, וכדברי אבן-עזרא: "כי כח הנבואה היתה הולכת ודלה מימי הגולה ולא הבינו המראות כאשר הם".

מעתה יתבהר לנו המיוחד שבחזונות זכריה. גם אם מוצאים אנו דברי נבואה בחזיונות אצל עמוס, ירמיהו ויחזקאל, הרי מתייחד זכריה בכך שאין הוא מבין את המראות והוא נזקק למלאך שיפרש את אשר הוא רואה. מאלפת היא ההשוואה לדניאל אליו מדבר איש ומתגלה מלאך מפרש, בשים לב לעובדה שדניאל אינו נכלל כבר בדרגת הנביאים אלא בקבוצת הכתובים. בסופו של דבר "נבואת זכריה סתומה היא מאד, ואין אנו יכולים לעמוד על אמירת פתרונו" (רש"י לפתיחת ספר זכריה).

בין המראות השונים שנראו לזכריה מיוחדים הם מראות המגילה העפה והאיפה. בקבוצת הפרקים ה'-ו' דן הנביא במצב המוסרי ששרר ביהודה בראשית ימי הבית השני. הגנבים, הנשבעים לשקר ומידת הרשעה אין להם מקום בארץ-ישראל שעה שמניחים את היסודות לחברה מחודשת לאחר גלות מזככת; הללו אולי היה להם מקום בבבל, בארץ שנער, בגלות, אבל עם יסוד המקדש והמדינה גזירה עליהם שייעלמו. כך יש לפרש את חזון המגילה והאיפה אם נשייך את חזיונות זכריה לדורו, אולם יתכן שכוונתם לאחרית הימים, למשפט האחרון, לטיהור הארץ והעולם, מהרשעה לפני יום הישועה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל