עם ישראל אינו בטוח ביכולותיו ובמהותו העצמית, ולכן הוא מסתמך על מצרים לישועה. ישעיהו מבקר גישה זו ומנסה לחזק את רוח העם לעמוד על שלהם ולהאמין בעצמם ובה' אלוהיהם.
עם ישראל בפרק מאופיין בחוסר עמידה על שלו, ובנסיון שווא להסמך על מצרים. דרך זו, של ניסיון לבטל את ייחודך ולהדמות לאחרים, פסולה בעיני הנביא. כאשר האדם מאמין ובוטח במי שהוא - בעצמיותו וביהדותו, עליו לעמוד על כך.
ישעיהו מדגים זאת בתיאורו של הקדוש ברוך הוא: "כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר עַל־טַרְפּוֹ אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יַעֲנֶה כֵּן יֵרֵד ה' צְבָאוֹת לִצְבֹּא עַל־הַר־צִיּוֹן וְעַל־גִּבְעָתָהּ" (ד). בפסוק זה מבטיח הקב"ה להגן על בנ"י שנשארו בירושלים והאמינו בו. בדומה לאריה הצד את טרפו ללא פחד מפני רועי הצאן, כך ה' אינו נכנע אל מול האומות ולא מוותר על בני ישראל.
בפסוק ו' נאמר "בַּיּוֹם הַהוּא יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם חֵטְא". רק לאחר שפחד הגויים הוסר מהעם, יש ביכולתו לעזוב את האמונות הרעות שדבקו בו בגלל נסיונו להידמות לגויים, ולחזור לשורש האמיתי והטוב שלו.
מה שנכון לעם נכון גם ליחידים. לכל אחד יש פוטנציאל לשנות את העולם, אם לא יתחבא או יפחד מדעותיהם של אחרים אלא יעמוד על שלו מולם, ויקבל את המקום המתאים לו. גם כישלון זמני בכך אינו חוסם את דרכו לעלות, ותמיד יוכל לקום ולהאיר באור המיוחד לו, ולהאיר גם לאחרים.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער