לעג לעבודה זרה

ליצנותא דעבודה זרה נזכרה פעמיים בספר תהילים: פעם ראשונה בפרק קט"ו, ד-יא ופעם שנייה בפרק קל"ה, טו-כא. ויש כמה שינויים ביניהם.

ההבדל היסודי בין שני המזמורים הוא שמזמור קל"ה פותח ב"הללויה הללו את שם ה' וגו' שהכה בכורי מצרים מאדם עד בהמה וגו' שהכה גוים רבים וגו' כי ידין ה' עמו וגו' עצבי הגוים כסף וזהב וגו'" (א-טו).

כלומר: מזמור קל"ה עוסק במפלת מצרים שהיתה כרוכה במפלת אליליהם, כפי שנאמר בשמות י"ב, יב: "... והכיתי כל בכור בארץ מצרים... ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים". ואמרו חז"ל (סוכה כט, א): "אין לך כל אומה ואומה עובדת עבודה זרה שלוקה שאין אלוהיה לוקה עמה".

הרי שפרק קל"ה מדבר על תקופת מכת בכורות ואז היו האלילים נופלים ונשברים. ואילו פרק קט"ו אינו מדבר על תקופה זו אלא על התקופה שבה היו האלילים בתוקפם. 

ולפי זה יתיישבו ההבדלים בין הפרקים:

לפי שבפרק קט"ו מדובר על תקופת הזוהר שבעבודה זרה, לכן נאמר שם: "בטח... בטחו... בטחו" (קט"ו, ט-יא), כלומר: אף על פי שעכשיו העבודה זרה בתוקפה, בטחו בה', כי קרניהם יגדע והאלילים כליל יחלוף, אבל בפרק קל"ה המדבר בתקופת נפילת העבודה זרה הוא אומר "ברכו... ברכו... ברכו" (קל"ה, יט-כ). כלומר: ברכו את ה' על רוב חסדו וטובו איתנו בביטול העבודה זרה.

ולפיכך בפרק קט"ו נאמר: "ידיהם...רגליהם" (קט"ו, ז) שאז, בעת שהם עומדים על בסיסם ועל כנם, הן עצמן עבודה זרה, אבל בפרק קל"ה, המדבר בתקופה שבה היו האלילים נופלים ונשברים, אז אין היד והרגל עבודה זרה, שהרי לא היו עומדים על בסיסם.

ומאותו טעם נאמר בפרק קל"ה "ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה" (קל"ה, כא) לפי שביטול עבודה זרה בא תמיד בזכותה של ארץ ישראל, כמפורש בערכין לב, ב, ובפרק קט"ו לא נזכר דבר זה. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת