למי מגיע הקרדיט על מינוי השופטים?

הצעתו של יתרו התייחסה כולה לפן המשפט: יתרו רואה את המוני בית ישראל צובאים לפתחו של משה "לדרוש א-לוהים" (שמות י"ח, טו), והוא מציע לו למנות מערכת שלמה של שופטים, שישפטו את העם במקומו וישאירו לו את העיסוק בהוראת התורה וחוקי ה', ואת סמכותו כערכאה שיפוטית עליונה במקרה של ספק. לכן, הנבחרים צריכים להיות בעלי אישיות מוסרית גבוהה, כדי שיוכלו לתפקד כשופטים. מסיבה זו, משימת בחירת השופטים מוטלת על משה בלבד.
לעומת זאת, משה מתאר מציאות שונה, ולפיה הבעיה הייתה לא רק במערכת השיפוטית אלא בהנהגת העם באופן כללי: "לא אוכל לבדי שאת אתכם: ה' א-לוהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרֹב... איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" (ט-יב). ביטויים אלו מתייחסים לכלל הנהגת ישראל. הביטוי "לא אוכל לבדי שאת אתכם" הוא ציטוט כמעט מדויק מדברי משה בהקשר אחר לחלוטין - בפרשת המתאווים:
"לא אוכל אנֹכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני" (במדבר י"א, יד).
בפרשת המתאווים לא דובר כלל על ענייני משפט, אלא על נושא ההנהגה באופן כללי. על כן, הדגש בפרקנו הוא לא על מינוי שופטים דווקא, אלא על מינוי מנהיגים: "ואשימם בראשיכם" (יג), "ואתן אותם ראשים עליכם" (טו). נושא השיפוט נזכר בפרקנו רק כבדרך אגב (בפס' טז).
מסתבר אפוא, שעל אף שיוזם רעיון הקמת מערכת המשפט היה יתרו, הביצוע בפועל היה שונה במידה רבה. משה הבין שהבעיה למעשה הרבה יותר רחבה מכפי שצייר אותה יתרו, ולכן לא נזכר שמו של יתרו בפרקנו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון