"וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ וַיְשַׁלַּח בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ וַיִּפֹּל פַּחַד ה' עַל הָעָם וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד" (שמואל א י"א, ז)

 

ויורה להם בזה גם כן לימוד השכל
שכמו שלא יחול רוח החיים בגוף החי רק בהיותו אבריו שלמים ודבוקים איש אל אחיו,
לא כן כשיתנתח לגזרים - יהיה לנבלה ולא יחיה עוד.
כן לא תחול רוח גבורה וחיי העם המדינים רק בהיותם צמודים יחד
ואיש את רעהו יעזרו מכל צר הצורר על אחד מאיבריהם,

לא כן אם יתפרדו הם כנתחי הבקר.
ועל זה אמר "כה יעשה לבקרו", מדה כנגד מדה.
על זה אמר "ויצאו כאיש אחד", כי השכילו מוסרו
ונתחברו כאילו כולם אברי איש אחד אשר ירגיש כל אבר הפרטי בצרת הגויה כולה.

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.