למה לספר על מלכי בבל?

פרק ה' חותם את תקופת שלטונה של מלכות בבל, זו המלכות הראשונה מבין ארבע המלכויות, ששלטה על ארצות המרחב (ובכללן ארץ ישראל) במשך שבעים שנה.

אין הכתובים בדניאל מדברים בכל מלכי בבל, אלא בשניים בלבד. בראשון - הוא נבוכדנצאר, מראשי מלכות בבל החדשה, וממיסדיה, שנועד להעניש את ישראל, ובלשון הנבואה: "נבוכדנצאר מלך בבל עבדי" (ירמיהו כ"ז, ו) ובאחרון - הוא בלשאצר, שמלך בעת נפילת בבל בידי מדי ופרס - וכך נעשתה בימיו נבואת ירמיהו על ביטול שלטונה של מלכות בבל למציאות ממשית.

נבוכדנצאר נזכר בספרנו רק בהקשר לענינים הקשורים לישראל. תחילה - בהקשר להגליית דניאל וחבריו מירושלים. לאחר מכן - בחלום הצלם, שעניינו חלום "נבואי" על ארבע המלכויות שבסופן תקום הממלכה החמישית - מלכות שמים בישראל, שתעמוד לעולמים, לאחר מכן - במעשה הצלם בבקעת דורא, שם קדשו חנניה מישאל ועזריה שם שמים ברבים. ושוב נזכר נבוכדנצאר בפרק ד' בחלום האילן, שבעקבות פתרונו של דניאל שלח נבוכדנצאר אגרת לכל העמים שברחבי ממלכתו, ובה הוא משבח ומרומם את אלקי דניאל, הוא אלקי ישראל, בורא עולם ואדוניו.

והוא הדין בבלשצאר, הנזכר בספרנו בהקשר לענין הקשור לישראל ולמקדשו. וכך כתב ר"י אברבנאל על מגמת ספרנו: "נכתב הספר הזה וכל חלק ממנו לשתי התכליות: האחד - להגיד מעלת דניאל ומדרגתו בחכמה ובנבואה, והשנית להעיר על עניני האומה הישראלית מהדברים שבאו עליה ועתידין להיות בשוב ה' את שיבת ציון...."

ועוד כתב האברבנאל, שביסוד כל המקראות יש להבחין בסבתיות כפולה. הסיבה ה"רחוקה" למפלת בבל בימי בלשצאר היתה הגזרה על שבעים שנה שהוקצבו לבבל, ושבמלאתן יפקוד ה' על מלך בבל ויסירהו משלטונו. בימי בלשאצר באו ימי השילום והפקודה. לסיבה זו הצטרפה הסיבה ה"קרובה" - חילול כלי הקודש על ידי בלשצאר. האברבנאל מונה שלושה צדדים במעשה חילול כלי הקודש על ידי בלשאצר ועומד על ההבדל העיקרי בין מעשהו של אחרון מלכי בבל לבין מעשהו ומחשבתו של ראשון מלכי בבל: נבוכדנצאר הודה שחורבן ירושלים בא בגזרת ה' על חטאת עמו, כפי שאמר נבוזראדן לירמיהו (ירמיהו מ', ב-ג). בלשצאר לעומת זה ייחס את הנצחון הבבלי על ישראל לפסילי אלהיו, באמרו שהם נתנו את כלי בית ה' בידו, ולכך אפשר שהתכוון דניאל באמרו לבלשאצר: "ועל מרא שמיא התרוממת" (ה', כג)

עיקר הלקח האמוני-מוסרי העולה לנו מסיפור משתה בלשאצר, אשר בו חוגגת הוללות רעה, לנוכח הכתובת ההולכת ונכתבת על קיר אולם המשתה לעיני כל המשתתפים בו, הוא: שפעמים רבות אין בני אדם, ובכללם גדולי המדינה וחכמיה, יודעים לפענח את הכתובת המבשרת את אבדנם, והם ממשיכים למלא את לבם ברע ובהוללות. והוא מעין הלקח העולה מתוכחת ישעיהו: "הוי משכימי בבוקר שכר ירדפו, מאחרי בנשף יין ידליקם... ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו" (ישעיהו ה', יא-יב)

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דניאל, עמ' קל-קלא