למה להתרחק?

פרקנו מתמקד כולו בהתרחקות מהאישה הזרה. כלל לא בטוח שמדובר כאן על אישה 'גוייה' או על אישה זונה. ייתכן שמדובר כאן על אישה שמפתה את הצעיר לבגוד באשת נעוריו. המורה מבקש מתלמידו לשמוח באשת הנעורים כתשובה לריחוק מהאישה הזרה והנוכרייה: "יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך" (יח). למעשה האישה הזרה היא קרובה ולכן המורה מבקש מהתלמיד להתרחק ממנה ככל האפשר: "הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה" (ח).

ההתרחקות מהאישה הזרה מנומקת ברוב הפרק בנימוקים שמעוררים פחד אצל השומעים. המורה מזהיר את התלמיד ומבהיר לו שהליכה אחרי האישה הזרה עלולה לפגוע בו. למרות ששפתיה "נפת תטפנה" (ג), סופה הוא "חדה כחרב פיות" (ד). המורה ממשיך להזהיר את התלמיד ואומר לו שהליכה אחרי האישה הזרה מובילה למוות "רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו" (ה).

אך יחד עם אותן אזהרות, המורה לא שוכח להזכיר כי בסופו של דבר עיקר הסיבה לריחוק היא משום שיש ללכת על פי דבר ה': "ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה? כי נכח עיני ה' דרכי איש וכל מעגלתיו מפלס!" (כ-כא). גם אם עד עכשיו התלמיד לא האזין למוריו (יב-יג) לנימוק האחרון הוא חייב לציית. הצו להתרחק מאשת איש הוא לא צו אנושי, אלא צו א-להי שהגיע מאת ה', ומי שלא יישמע לאותו צו: "הוא ימות באין מוסר (=משום שלא לקח מוסר) וברב אולתו ישגה" (כג).