למה לא לעבור דרך ארץ פלשתים?

"ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" (יז). נחלקו הפרשנים האם בגלל שהוא קרוב לא הוביל ה' את העם דרך שם (רש"י) או שלמרות שהוא קרוב לא הובילם ה' משם (ר' משה באב"ע). על פי רש"י, המלחמה שממנה חושש הקב"ה היא המלחמה עם עמי ארץ כנען אליה יגיע עם ישראל כשהוא עוד לא מוכן דיו. לעומת זאת, על פי פירוש ר' משה מסתבר כי החשש של הקב"ה הוא מפני מלחמה בה ייתקל עם ישראל בדרך ארץ פלשתים עצמה. נדמה כי ממצאי המחקר יכולים לשפוך אור על התלבטות זו.

דרך ארץ פלשתים הייתה חלקה הדרומי של הדרך הבינלאומית העתיקה המכונה במחקר 'דרך הים'. דרך זו התחילה במצרים, עברה דרך צפון סיני, משם למישור החוף צפונה ומשם דרך הגליל לכיוון הגולן, דמשק, ומשם לכיוון המרכזים סביב הפרת והחידקל. במשך אלפי שנים נעו בציר זה שיירות סוחרים וצבאות, שכן הייתה זו הדרך הנוחה בין שני המרכזים הגדולים בעולם העתיק - מספוטמיה ומצרים.

תעודות מצריות שונות (פאפירוס אנאסטסי א' ותבליטי סתי א') מלמדות כי דרך ארץ פלשתים הייתה חיונית ביותר למצרים ואף כונתה במצרים 'דרכי חור', על שם פרעה שהיה התגלמות האל חור (הורוס) עלי אדמות. בקטע הדרך שבין מצרים לרפיח מצוינים במקורות המצריים 20 אתרים שונים, שלחלקם יש קידומת "באר" (באר חפן, באר סתי־מרנפתח, הבאר המתוקה ועוד) ולחלקם קידומת של "מבצר" או "מצד" (מצד סתי־מרנפתח, מבצר מנ מעאת־רע ועוד). מקורות אלו מלמדים על כך שלא ניתן היה לעבור בדרך זו ללא מפגש עם הכוחות המצריים.

התמונה המצטיירת מהמקורות המצריים מתאשרת גם על ידי הממצא הארכאולוגי. בחפירות שנעשו בצפון סיני לאחר מלחמת ששת הימים חשפו חוקרים ישראלים לאורך קטע הדרך בין תעלת סואץ לעזה למעלה משמונים אתרים, חלקם בורות מים, חלקם אסמים לתבואה וחלקם אתרים מבוצרים המתפרשים כמצודות. באתרים אלו התגלו ממצאים רבים, כולל כלים עליהם מצוינים שמות של מלכי מצרים מתקופת הממלכה החדשה, היא תקופת יציאת מצרים.

אחד האתרים שנחפר על ידי החוקרים הוא מצודה גדולה המכונה 'מצודת חרובית', ששטחה היה כ־2.5 דונם ועובי חומתה כ־4 מ'. חומה בעובי כזה מלמדת על יכולת עמידה מול אויבים חזקים מאוד. לשם השוואה, עובייה של החומה הטורקית בעיר העתיקה בירושלים הוא כ־2.5 מ'. מצודה זו והמערכת הענפה של האתרים שהתלוותה אליה מלמדות על הצורך החיוני של הממלכה המצרית לאפשר לנוסעים לעבור בבטחה בדרך זו ולהגן עליה מפני אויב העלול לחדור באמצעותה למצרים.

לאור תיאור זה נראה כי צדק ר' משה בפירושו. אמנם דרך ארץ פלשתים היא קרובה וקצרה יותר, אך היא מבוצרת ומוגנת. תנועה בה מחייבת מגע עם כוחות מצריים העלולים להילחם בישראל מיד בצאתם ממצרים, ולגרום להם לשוב למקום ממנו יצאו. החשש היה אם כן ממלחמה עם הכוחות המצריים בדרך, ולא עם הכנענים או הפלשתים המצויים בארץ ישראל.

מצינו אפוא כי גם בהקשר זה לימוד השטח והכרה מדוקדקת שלו על סמך ממצאים היסטוריים וארכאולוגיים, מסייעים להבין את המציאות המתוארת בתורה.
 

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר