למה לא להקים אשרה ומצבה?

"לא תִטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' א‑להיך אשר תעשה לך.
 ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' א‑להיך" (כא-כב).

מהי אשרה? במקומות רבים בתנ"ך אנו מוצאים שזהו עץ שהיה צמוד למקומות של עבודה זרה, אך האשרה היתה גם אלה כנענית. כנראה שהאילן הקרוי אשרה, ייצג בתרבות הכנענית את נוכחותה של האלה אשרה, והצבתו בסמוך למזבח נועדה להגדיר את האלה שלשמה מוקרבים הקרבנות.
בדומה לכך יש לפרש כנראה גם את תפקיד המצבה בפולחן הכנעני. כשם שאילן האשרה מבטא בפולחן האלילי את נוכחותה של האלה אשרה, כך מבטאת מצבת הבעל את נוכחותו של האל בעל. שניהם ממוקמים בצד המזבח כדי לסמל את האלים שלהם מוקרבים הקרבנות.
על פי פשט הכתובים, האיסור בפרק ט"ז פס' כא-כב הוא לחקות את מנהגי הגויים לשם עבודת ה'. מלשון הפסוק "אשר שנא" (כב) משמע שיש פגם עצמי בעבודות אלו, בדיוק כשם שיש פגם מוסרי בהקרבת בנים ובנות, שגם עליה נאמר "אשר שנא" (י"ב, לא).
הכתוב פונה לאדם מישראל המבקש לעבוד את ה' וסבור שטוב יהיה אם יסב את מנהגי הגויים ויהפכם לעבודת ה': "איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני" (י"ב, ל). אותו אדם סבור שכדי להדגיש ולפרסם שהוא מקריב את קרבנותיו לה', מוטב שיקים חפצים בדמותם, אבל במובן המתאים לעבודת ה': המצבה והאשרה, שבפולחן הכנעני סימלו את האלים הכנעניים, יסמלו מעתה את נוכחות ה'. מחשבה זו בא הכתוב בפרקנו לשלול מכול וכול: חפצים אלו ותפיסה זו מתוארים בכתוב כדבר שה' שנא.
נראה שהפגם המהותי שבתפיסה זו הוא הניסיון לערוך דמות לה', ולוּ על דרך החיקוי בלבד. איסור זה שורשו בדברי הכתוב "ונשמרתם מאד לנפשתיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דִבר ה' אליכם בחֹרב מתוך האש. פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל" (ד', טו-טז). הכתוב אצלנו מוסיף ואוסר הקמת חפצים אף אם הם מייצגים כביכול רק את נוכחות הא‑ל, ולא את הא‑ל עצמו, ואף אם הדבר נעשה כדי להבהיר למי אנו מקריבים את קרבנותינו. חשיבות התפיסה המופשטת של הא‑להות אינה מותירה מקום לשום פשרה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון