למה החרטומים לא הצליחו לפתור את החלומות?

שני המראות המופיעים בחלומות פרעה מסמלים שפע כלכלי הנבלע על ידי רזון ושידפון. על כן, הפרשנות שנתן יוסף לחלומות הגיונית וסבירה וקשה להבין כיצד חכמי מצרים לא חשבו אף הם על פרשנות דומה.

גילויי הארכאולוגיה מעלים כי באזורים מסוימים במצרים הקדומה דימו המצרים את היקום בדמות פרה ענקית שראשה במערב והאדמה שרועה בין רגליה הקדמיות והאחוריות. בטן הפרה תוארה כמשובצת כוכבים, והיא המהווה את רקיע השמים. לפי אמונה זו, מדי בוקר נולדת החמה כדמות עגל ומפליגה לדרכה בסירה שמימית עד הגיעה למערב.

אחד הפולחנים הידועים במצרים היה פולחן השור 'חפ' או 'אפיס', שמרכזו היה בעיר 'מוף' שבמצרים. השור לפי אותו פולחן סימל את הפריון, וכשנמצא שור בעל סימנים מיוחדים על גופו היו מציגים אותו לפני העם ומעבירים אותו למקדש, שם היה חי כל חייו. לאחר מיתתו נהוג היה לחנוט את גופת השור, לשימה בארון, לערוך לה לוויה ולקבור אותה בבית קברות מיוחד. בעודו חי, נהוג היה להוציא את אותו שור רק לתהלוכות קודש. יש להניח שגם עם ישראל הושפע מפולחן השור, שכן יש הטוענים שעגל הזהב שנעשה בהר סיני נוצר בהשפעת השור המצרי המקודש.

תיאורה של מצרים כ"עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה" (ירמיהו מ"ו, כ) מלמד אף הוא על מעמדה המיוחד של הפרה בתרבות המצרית. אם אכן, כפי שמשתמע מהפולחן המצרי, הפר מסמל את הפריון והפרה קשורה ללידה ולהנקה - לא מן הנמנע שזהו המקור למדרש על כך שחרטומי מצרים פירשו את הופעת הפרות הבריאות ובליעתן בכך שפרעה יוליד שבע בנות ויקבור שבע בנות (רש"י, בראשית מ"א ח, ד"ה ואין). 

חרטומי מצרים לא קישרו אפוא בין החלום על הפרות לחלום על השיבולים, שכן לפי הבנתם שיבולים נועדו לאכילה בלבד ואילו פרות הן גם בעלות משמעות דתית. לעומתם, יוסף שלא צמח בתרבות המצרית ראה בפרות מקור לאוכל מן החי בלבד, בעוד שהשיבולים הן מזון מן הצומח. על כן יוסף לא חוזר על התואר "יפות תואר" (יח) שהופיע בתיאורו של פרעה אלא קורא לפרות "טובות" (כז) בלבד. ראייה זו היא שאפשרה ליוסף להבין כי "חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא" (כה), וכי הפרות והשיבולים מרמזות למשמעות כלכלית בלבד.

נראה אפוא כי לפנינו דוגמה נאה לפרשנות שגויה אליה הגיעו החרטומים שמקורה במושגים תרבותיים השונים מחברה לחברה. לעתים דווקא אדם מבחוץ הרואה את הדברים במבט אחר, עשוי להאיר מצבים עמומים שאינם מובנים מנקודת מבטה של התרבות המקובלת.

הנה כי כן, הייתה זו יד ההשגחה שסללה את דרכו של יוסף לתפקיד המשנה למלך מצרים באמצעות חלום לכאורה פשוט לפתרון, שלא יכול היה להיפתר במושגי התרבות השלטת אפילו על ידי חרטומי־חכמי מצרים.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד 2014
לרכישת הספר